קין המוכר לנו מסיפורי המקרא נקרא כך מלשון 'קנאי' – אני מזכיר שהקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, וזה קשור למשאבים פיננסים. המגמה שיוצאים למסעדת יוקרה כדי להעלות תמונה לסטורי – לא בהכרח שווה את ההשקעה! יש לנהוג בשיקול דעת ולחשוב האם יש לנו מטרה ועדיף לחסוך את הכסף. ההתמכרות לסטורי ולהחצנה – שגויה ופסולה. כך גם עם יעדים בחו''ל - אני טס בשביל החוויה שלי. נסיעה לחו''ל שמלווה בצלם – במקום לשבת וליהנות מהים בכיף, זו טעות והעלויות בלתי סבירות: צלם מלווה, מסעדות יוקרה, בגדים יקרים שצריך להחליף כל הזמן לסטורי, אקססוריז, רכבים שמצטלמים יפה ועוד.
תעלו תמונות נוף, תחשבו על ערכים, תהיו מדודים ומחושבים בהוצאות שלכם ותחשבו על הגרעון הקלורי הכלכלי.
כדי להתמסר ליעדים שהציב בן ארצי בפני עצמו ובעיקר להקדיש את חייו לעזרה לאחרים, למד והשתלם כדי להרחיב השכלה בתחומים רבים ומשיקים: רזי הטיפול בהתמכרויות בגישת 12 הצעדים, שליטה מלאה בשיטות NLP ו- CBT, ועוד. קודם לכן התמחה בהדרכה וליווי בתחומי כושר ותזונה, ומשנוכח ביכולותיו להשפיע, התיק זאת גם לזירת הרשתות החברתיות (כ- 350,000 עוקבים), והרחיב את תחומי ההתמחות שלו. לאחרונה פתח קליניקה בתלמים לקבלת קהל ובמקביל ממשיך בליווי אישי ומשפחתי בבתי המטופלים.
כמי שהגיע לעולם ההכוונה, המנטורינג והתמיכה מעולמות הספורט והכושר, התזונה ו"הוול-בייינג" אני אוהב להסביר את פני הדברים ולהעמיק, כשאני אומר שהתנהלות נכונה בתחום הכלכלי, כמוה כהתנהלות עם גרעון קלורי. השאיפה היא לאיזון ואם אנחנו מוציאים יותר ממה שאנחנו מכניסים – נרד במשקל או שניצור "חור" בכיס. גרעון קלורי כשאני מוציא יותר קלוריות ממה שאני מכניס לגוף באמצעות מזון ופעילות גופנית.
אם אני נוסע לחו''ל אני יכול לבחור ביעד ומלון בסך 4,000 שקלים או 25,000 שקלים. טיפלתי בבחור שעבד במוסד ציבורי וכל השנה עובד כדי לטוס לחו''ל שבועיים שלשה לחופשה יקרה. זו טעות – יש לך משפחה, צריך לחסוך ליום פחות-טוב. הסברתי והדרכתי – לבחור בחופשה שהולמת את המידות, שמתאימה לרמות ההשתכרות שלו ושל אשתו.
היום, בעידן של פיתויים, כשהכל חשוף, נחשפים להצעות שיווקיות שמצולמות יפה ומפעילות את הדמיון במטרה לצרוך רכבים ובתים בכל מיני עסקאות ומודלים. אני רושם כל דבר שאני מוציא, בסוף השבוע אני עושה סיכום שבועי ובודק את עצמי – אולי קניתי משהו כמה פעמים ומשתלם לי לעשות מנוי? בדרך נכונה לא זורקים כסף – אלא מעריכים את המשאבים ומתייחסים לאפשרויות באופן מושכל ובשיקול דעת.