לא עוד אתר סקי: החורף שבו לז ארק הפך לאורח חיים

יש אתרי סקי שמבטיחים חוויה, ויש כאלה שמבטיחים אורח חיים. לז ארק 1950 משתייך ללא ספק לקבוצה השנייה. אלה לא היו מידות הקור הנמוכות באופן קיצוני (12 מעלות מתחת לאפס – גוגל הבטיח שהן מרגישות כמו 17-) שבהן נתקלתי בביקורי בעיירת הסקי הפסטורלית. גם לא ה-Paradiski – הלחם של המילים "סקי" ו"גן עדן" שמבטיחים וגם מקיימים 425 ק"מ של מסלולי גלישה. זו בעיקר האווירה ששוררת במקום המטורף הזה שבו שהיתי במשך ארבעה ימים בתחילת ינואר האחרון – בדיוק בימים שבהם אירופה קפאה.

ללז ארק הגעתי עם סקידיל – חברת תיירות הסקי הגדולה בישראל. כבר למעלה מ-20 שנה שהחברה הזו אחראית על הטסת קבוצות ישראליות לאתרי הסקי הנחשבים בעולם, אבל גולת הכותרת היא הקהילה שנבנתה בשקט בשקט, חורף אחרי חורף. כמעט כל ישראלי ששוחחתי עמו סיפר שזו ממש לא הפעם הראשונה שלו עם סקידיל – ובטח שלא האחרונה.

היתרון הגדול בחבילות של סקידיל הוא הראייה הכוללת של צרכי הנוסע. בין אם מדובר בחבילה לשבוע או רק לסופ"ש, בין אם מדובר בזוג או משפחה, בין אם חשקה נפשכם בחופשה בצרפת או באיטליה – בסקידיל ירכיבו עבורכם את החבילה המושלמת, שנכנסת לרזולוציות הקטנות ביותר. עד כמה חושבים שם על הפרטים הקטנים? בסקידיל תמצאו גם משפחתון לפעוטות עד גיל 3, קייטנות גלישה לילדים עד גיל 13 ואפילו הדרכות סקי למתבגרים שלכם – וכל זה בזמן שאתם מעבירים זמן איכות עם השלג).

הנסיעה ללז ארק הופכת במהירות מאירוע שגרתי לחוויה עוצרת נשימה. העיירה ממוקמת במרחק של בין שעתיים לשלוש שעות נסיעה מנמל התעופה גרונובל שבקרבת ליון, וברגע שמתחילים הטיפוסים בהרי האלפים, אתה זונח את הטלפון (או כל פעילות אחרת שהעסיקה אותך) ומתמקד בנופים המטורפים.

לז ארק מחולק לכמה אתרים, כשגולת הכותרת היא ה-1950 וה-2000. שתי העיירות חוברות ביניהן ברכבל שפועל מדי יום עד השעה 23:00 ומאפשר גישה נוחה מהדירות למקומות הבילוי. המלון ב-1950 שבו התגוררנו הוא מלון דירות חמישה כוכבים לכל דבר, וכל דירה מאובזרת לחלוטין, עד הפרטים הקטנים ביותר.

את איתי אנחנו פוגשים מיד בירידה מהרכב שהביא אותי ל-1950. בחור צעיר, מקסים ואנרגטי שנמצא באתר 24/7 וכל תפקידו הוא לדאוג לכל צורכי לקוחות סקידיל. אני מודה: את רוב האינפורמציה שאיתי נתן לי שכחתי כעבור דקה. האוזניים שמעו כל מילה, אבל הראש היה עסוק בלעכל את המראות המטורפים שמולי. העיירה ציורית כמו שרואים רק בסרטים – ללא כבישים או מכוניות – רק שבילים מושלגים המובילים ממקום למקום. מדי פעם חלפה על פנינו קבוצת גולשים שעשתה את דרכה במורד השביל.

כשהתאוששתי מההלם התחלתי להבין איפה אני נמצא ומה יש מסביבי. מסעדות, תודה לאל, לא חסר כאן – מבשרים, דרך אוכל איטלקי, מסעדה עם אוכל מקומי ואפילו מזללת מזון מהיר, אם צריך לסגור פינה. מי שפחות בקטע של מסעדות יכול לקנות כל מה שבא לו בסניף של קרפור – הדירות כאמור מאובזרות גם מהבחינה הזו. על כל פנים, על המאפייה הקטנה שכאילו יצאה מתוך מדריך תיירים אסור לוותר – גם אם אתם בעיצומה של דיאטה קפדנית.

הימים הבאים היו חוויה בלתי נשכחת. המסלולים בלזארק כוללים, כאמור,425  ק"מ של מסלולים המשלבים אזורים סלחניים למתחילים עם אזורים מאתגרים למנוסים, שלוש פסגות גבוהות מ-3000 מ', אוף פיסטים מכל עבר, שני סנופארקים, שני קרחונים, 144 רכבלים ומעליות ו-755 תותחי שלג. לכל אחד יש מה לעשות כאן – אפילו אם לא נעלתם נעלי סקי מימיכם. סקידיל אפילו יוציאו אתכם לגיחת "אפרה סקי" שלLa Folie Douce, רשת מועדוני האפרה סקי המובילה בצרפת – בהחלט שווה.

מזג האוויר הבהיר שקידם את פנינו ביום ההגעה התחלף במהירות, ושלושת הימים הבאים התאפיינו בשלג כבד. כאן נכנס נושא התרבות ואורח החיים: מסתבר שאנחנו היינו היחידים שעשו עניין גם מהטמפרטורות וגם מהשלג שיורד, לפעמים בעוצמה. במשך כל הזמן הזה המשיכו לגלוש בהנאה מסביבנו, ונראה שהקור והרוחות ממש לא עצרו את החגיגה. בשלב מסוים העדפנו לזנוח את השלג לטובת מכון הספא המפואר Deep Nature ממנו ניתן – כשבחוץ הסופה אינה משתוללת – להשקיף על הר המון-בלאן. אנחנו הסתפקנו בשכשוך מרגיע בג'קוזי ובבריכות החמות, ברביצה מיוזעת בסאונה ולקינוח – בביקור מאתגר בבריכות הנורדיות שבחוץ – בריכה חמימה באוויר הפתוח וכשהשלג יורד ישירות על ראשך. בהחלט חוויה בלתי נשכחת.

את לז ארק אנחנו עוזבים כשמזג האוויר עדיין סגרירי והאוטובוס עושה את דרכו באיטיות במורדות ההר. מהפרצופים של התיירים הישראלים מסביבי שעושים גם הם את דרכם בחזרה לנמל התעופה בגרונובל אני לומד שאני ממש לא היחיד שמתבאס לחזור הביתה – וממש לא היחיד שמתכוון לחזור גם בשנה הבאה.