כסף על הרצפה: כך משפחות חולים סיעודיים מוותרות על אלפי שקלים

אנחנו משלמים עליו במשך עשרות שנים. לפעמים הוא מופיע כהפרשה זניחה בתלוש השכר, לפעמים כחלק מחבילת הביטוח של קופת החולים. הביטוח הסיעודי נמצא שם תמיד – שקט, כמעט בלתי מורגש. אלא שברגע האמת, כשהמצב הבריאותי של אחד ההורים מתחיל להתערער, רוב המשפחות כלל לא חושבות להפעיל אותו.

התוצאה קשה: מיליארדי שקלים מצטברים בקופות חברות הביטוח, לא משום שאינם מגיעים למבוטחים – אלא משום שמעולם לא הוגשה תביעה, או משום שהתהליך נקטע באמצע. מכתב דחייה ראשון, ניסוח משפטי לא ברור, או תחושה כללית של “זה לא בשבילנו” – וכל הסיפור נעצר.

אם יש לכם הורה מבוגר שמתמודד עם ירידה תפקודית, ייתכן שהכתבה הזו שווה הרבה מאוד כסף בשבילכם – ובעיקר תחסוך שנים של הוצאות כבדות שמוטלות כיום על כתפי המשפחה.

הקביעה מבוססת על מבחן ה– ADL (Activities of Daily Living) –  בדיקה של יכולת האדם לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות. אדם יכול להיחשב סיעודי גם אם הוא הולך בעצמו בבית, כל עוד הוא זקוק לעזרה מהותית בלפחות שלוש מתוך שש הפעולות הבאות:

לצד אלה קיים גם הקריטריון הקוגניטיבי, המכונה “תשישות נפש”: ירידה בזיכרון, חוסר התמצאות בזמן ובמקום, צורך בהשגחה מתמדת למניעת סכנה. במקרים כאלה – די בכך בלבד כדי להיחשב סיעודי, גם אם מבחינה פיזית האדם עדיין עצמאי לחלוטין.

במקרים רבים, המשפחה כלל אינה מקשרת בין המצב הרפואי לבין האפשרות לקבל קצבה חודשית משמעותית – פשוט משום שאיש לא טרח להסביר לה את זה.

יתרה מכך: הכרה של ביטוח לאומי במצב סיעודי עשויה לשמש חיזוק משמעותי בתביעה מול חברת הביטוח, גם אם אינה מספיקה לבדה.

עבור משפחות רבות, זהו הכסף שמכסה את המינוס, את ההלוואות שנלקחו ואת עלויות הטיפול שהצטברו.

זהו מודל שמיישר קו בין האינטרס של המשפחה לבין זה של הגוף המטפל, ומאפשר להיכנס להליך בלי סיכון כלכלי.

הכסף הזה לא נעלם – הוא פשוט ממתין שמישהו ירים אותו. בדיקה מקצועית אחת, בזמן הנכון, יכולה לשנות את התמונה הכלכלית של משפחה שלמה.