משפחות חד־הוריות מבחירה, זוגות חד־מיניים, הורות בגיל מאוחר, הורות משותפת בין אנשים שאינם בני זוג, וגם מסלולים רפואיים מתקדמים – כולם הפכו לחלק מהנוף החברתי החדש.
הורות כבר אינה תוצר אוטומטי של זוגיות, אלא בחירה מודעת, ולעיתים מורכבת, שמתקבלת מתוך תכנון, התלבטות והבנה שהדרך אל הילד אינה תמיד ליניארית.
אך בעוד שהשיח הציבורי עוסק במבנים ובזכויות, השיח האישי מתרחש במקום אחר לגמרי: בהחלטות אינטימיות, בלבטים שקטים, ובשאלות שאין להן תמיד תשובה אחת נכונה.
במובן הזה, המודלים החדשים של הורות אינם רק תוצאה של טכנולוגיה או חקיקה, אלא של שינוי תודעתי: הכרה בכך שאין דרך אחת "נכונה" להיות משפחה.
אולי השאלה החשובה ביותר אינה איך אנשים הופכים להורים, אלא האם החברה מאפשרת להם לעשות זאת בצורה מכבדת, שוויונית ומלווה. כי בסופו של דבר, מאחורי כל מודל חדש עומד סיפור אנושי ישן מאוד: הרצון ליצור בית.
התרעות פיקוד העורף