12 אלף שקלים בשנה על "הבסיס"
כלומר, כ־1,000 שקלים בחודש. כ־12 אלף שקלים בשנה.
זהו התקציב שמממן את חזה העוף, את הדג לשבת, את הסלט של ערב, את הפרי לילד בתיק.
התחושה הרווחת היא שההוצאה פחות או יותר קבועה. אבל האמת מורכבת יותר. לא השאלה כמה אתם משלמים היא הקריטית, אלא כמה אתם מקבלים בתמורה לאותו סכום.
בדקנו את מה שבאמת נכנס לשקית.
הסקר בחן שלושה סגמנטים מרכזיים:
סה"כ 30 מוצרים שנסקרו באמצעות אתר פרייסז
התוצאות חושפות תמונה מורכבת, ולעיתים מטרידה.
הדג של שבת: אותו ים, תג מחיר אחר
בסל הדגים נרשם פער של 45% בין הזולה ליקרה.
99.80 שקלים לעומת 144.80 שקלים.
במוצר בודד, פילה סלמון טרי נמכר ב־79.90 שקלים ברשת אחת וב־119 שקלים באחרת. פער של כמעט 49%.
מדובר באותו סלמון, באותה קטגוריה, עם אותה הבטחת טריות. ההבדל היחיד הוא השלט מעל המדף.
הצרכן הממוצע לא שואל מה מצדיק תוספת של כמעט 40 שקלים לקילו. הוא פשוט מניח שזה "המחיר".
השניצל של הילדים: פער של 77%
בסל העופות הפער הכולל הגיע ל־45.8%.
68.70 שקלים מול 100.20 שקלים.
כמעט 77% יותר על אותו מוצר בסיסי ביותר בתזונה הישראלית.
וכאן מתגלה נקודה מעניינת: רשת שהובילה בזול בדגים התגלתה כיקרה ביותר בעופות. אין רשת זולה מוחלטת. יש רשת זולה בקטגוריה מסוימת, ברגע מסוים.
ירקות ופירות: כאן הפערים יוצאים משליטה
אם בדגים ובעופות מדובר בעשרות אחוזים, בירקות ופירות התמונה קיצונית בהרבה.
במוצרים בודדים המספרים חורגים מכל פרופורציה:
אלה לא מוצרים מיוחדים. אלה הירקות של הסלט הישראלי הקלאסי.
וכאן מתעוררת שאלה עמוקה יותר: האם הפער הזה משקף עלויות שונות, או בעיקר נכונות שונה של הצרכן לשלם?
והסיפורים על איכויות שונות לא באמת הוכח, ראינו שחנויות שמכרו במחירים זולים יותר הציעו שפע ואיכות טובה יותר אז המחיר לא מאפיין תמיד את האיכות אבל את הסיסמה כן, שפניתי למנהלי הרשתות אמרו לי את המשפט הידוע "משווים תפוחים לתפוחים" וזה מה שעשינו
הסל הכולל: 174 שקלים הפרש בקנייה אחת
כאשר מחברים את שלושת הסלים מתקבלת תמונה חדה:
פער של 173.90 שקלים. כמעט 56%.
לפצל קניות או לא?
תיאורטית, אפשר לקנות דגים במקום אחד, עוף במקום שני וירקות במקום שלישי. בפועל, רוב משקי הבית לא ירוצו בין שלוש רשתות בשביל לחסוך 20 או 30 שקלים.
למה זה קורה?
מוצרי טרי מושפעים מלוגיסטיקה, קירור, תחלופה מהירה, עונתיות, מיקום גאוגרפי ומיתוג. רשת שממצבת עצמה כפרימיום תגבה מחיר גבוה יותר, וזה לגיטימי.
אבל פערים של מאות אחוזים במוצרי בסיס אינם רק עניין של מיתוג. הם נשענים גם על הרגלי קנייה, נאמנות אוטומטית ונוחות. הנחת העבודה הסמויה היא שהצרכן לא בודק. שההרגל חזק מההשוואה. שהקרבה לבית מנצחת את הארנק.
המקרר שלכם, ההחלטה שלכם
המקרר אולי נראה אותו דבר בכל בית. השניצל דומה, הסלט דומה, הדג דומה. אבל כמה שילמתם עליהם, וכמה יכולתם לשלם פחות, תלוי בבחירה אחת פשוטה: באיזו רשת אתם פותחים את הדלת.
במציאות שבה כוח הקנייה נשחק מחודש לחודש, מוצרי הטרי כבר אינם רק עניין של טעם ואיכות. הם הפכו לשדה שבו נבחנת אסטרטגיית הקנייה של כל משפחה. ולפעמים, כל ההבדל מתחיל במלפפון אחד.
התרעות פיקוד העורף