בזמן שרוב הציבור ממהר למרחבים מוגנים עם כל אזעקה, יש מי שעושים את הדרך ההפוכה - יוצאים לעבודה. הם לא תמיד בכותרות, אבל בלעדיהם המדינה פשוט לא מתפקדת: מהנמלים שממשיכים לפרוק סחורות, דרך חדרי הבקרה שמנהלים את התנועה, ועד תשתיות החשמל, האינטרנט והתחבורה שמחזיקות את השגרה.
בימים של מתיחות ביטחונית וירי מאיראן, העובדים החיוניים ממשיכים להגיע - למשמרות לילה, לאתרים מרוחקים, למפעלים ולכבישים. בין אזעקה לאזעקה, הם שומרים על רציפות, בטיחות ותפקוד. יצאנו לשמוע מהם איך זה נראה מבפנים.
"אין זמן לחשוב - פועלים לפי הנהלים"
בגיל 27, גולדי שרף כבר ארבע וחצי שנים עובדת על קו התפר שבין הים ליבשה - על האוניות עצמן ובשטחי נמל אשדוד, שם היא חלק מהצוות שפורק את הסחורות שמגיעות לישראל מכל העולם. "אנחנו מטפלים בהכול - מכולות, כלי רכב, ברזלים, מטענים בתפזורת. הכול כבד, הכול גדול, וכל פעולה דורשת ריכוז ועבודת צוות מדויקת”, היא מספרת. "זו עבודה שלא עוצרת לרגע - 24 שעות ביממה, בקיץ, בחורף, בגשם וברוחות. הסחורות שמגיעות לישראל לא יכולות לחכות”.
אבל מאז תחילת הלחימה, העבודה מקבלת משמעות נוספת. "אנחנו ממשיכים לעבוד גם תחת אזעקות וירי. פתאום את מבינה שזה לא רק לפרוק סחורה - זה לשמור על הרציפות של המשק”.
את תחושת השליחות היא לא צריכה לחפש רחוק: "אנחנו רואים בעיניים את כמות המכולות שנכנסת לישראל. בתקופה שבה התעופה כמעט לא פועלת - הנמלים הם שער הכניסה המרכזי. כל מכולה יכולה להיות מזון, ציוד חיוני או חומרי גלם לתעשייה. זה גורם לי להבין שכל משמרת שלנו משפיעה על החיים של אנשים”.
אבל לצד המשמעות, יש גם רגעים של לחץ אמיתי. "באחת המשמרות עבדנו על פריקה של גלילי ברזל ענקיים מתוך אונייה, ופתאום נשמעה אזעקה. מיד מפעילים נוהל חירום. מי שנמצא בתוך האונייה צריך להתפנות במהירות. זה רגע מלחיץ מאוד - אין זמן לחשוב, פועלים לפי הנהלים ודואגים שכולם יוצאים בבטחה”.
דווקא שם, בתוך הרגעים האלה, היא מרגישה הכי את הצוות: "אתה מרגיש את האחריות אחד לשני. את זה שאנחנו עובדים יחד, סומכים אחד על השני. זה רגע שממחיש עד כמה העבודה הזו חשובה. וכשאני מסתכלת על מה שהצלחנו לפרוק - אונייה שלמה של סחורה שממשיכה משם לכל הארץ - ויש תחושה שעשינו את זה נכון, בטוח ומהר, זו תחושת הישג אמיתית”.
איזבלה חאיטוב, נשואה ואם לשלושה, מובילה מזה שמונה שנים את תחום ההנדסה והאחזקה במפעל הפוליג'ט של חברת סטרטסיס בישראל, המתמחה בהדפסת תלת-ממד מתקדמת. היא אחראית על יציבות ויעילות קווי הייצור, על תחזוקת הציוד והתשתיות, ועל הובלת צוות ההנדסה והטכנאים.
"עבורי, המשמעות של העבודה מתחילה באנשים”, היא אומרת. "אני מאוד מאמינה בפיתוח הצוות, בליווי שלהם וביצירת מערכת שבה כולם לומדים ומתקדמים יחד. יש סיפוק אמיתי כשצוות מצליח לפתור אתגרים הנדסיים מורכבים ולייעל תהליכים, אבל ההצלחה האמיתית היא עבודת הצוות. כשצוות מתקדם - גם המפעל פורח”.
האחריות שלה כפולה, במיוחד בתקופות של אי-ודאות. "אנחנו חיים במדינה עם עליות וירידות של המציאות הביטחונית והכלכלית, והמציאות משפיעה ישירות על המפעל ועל הצוות. אני חייבת להבטיח שהייצור ממשיך בצורה יציבה ובטוחה, אבל גם להיות שם עבור האנשים שלי, לתמוך וללוות אותם. במקביל, אני אמא לשלושה ילדים, ולפעמים זה דורש איזון מורכב בין הבית והעבודה. בתקופות כאלה, התפקיד שלי הוא להיות המקום היציב עבור הצוות”.
גם בתקופת המתח הנוכחית, איזבלה ממשיכה להוביל. "חודש מרץ הוא חודש אינטנסיבי לפעילות ולידציה של הציוד והתוכנה. למרות המצב, החלטנו להמשיך קדימה: מי שיכול להגיע למפעל מגיע, ומי שנשאר בבית ממשיך לתרום מרחוק. זו דוגמה אישית — להמשיך להוביל, להתאים את הדרך למציאות המשתנה, מבלי לוותר על המחויבות שלנו לעשייה”.
הסיפוק מגיע בסוף כל משמרת, כשהצוות עומד יחד ומצליח: "כשהמשמרת מסתיימת ותחושת השותפות קיימת - זו ההצלחה והגאווה האמיתית שלי”.
"להחזיק את השגרה - גם כשהמציאות משתנה”
נועם יותם, נשוי ואב לשלושה, מנהל מזה שנתיים את הפעילות התפעולית של חברת Sonol EVI, המובילה בפתרונות טעינה לרכב חשמלי - פרטיים, עסקיים וציבוריים. התפקיד שלו הוא לוודא שהמערכת עובדת בצורה רציפה, לתת מענה מהיר בשטח ולעקוב אחר תחזוקת עמדות הטעינה ברחבי הארץ.
"המשמעות שלי בעבודה נובעת מהמקום שבו היא פוגשת את החיים של אנשים ביום-יום”, הוא מסביר. "עמדות הטעינה הפכו לחלק בלתי נפרד מתשתית התחבורה, ואנשים מסתמכים עליהן כדי להמשיך את השגרה. כשאני מחזיר עמדה לפעילות, אני יודע שזה מאפשר לעשרות נהגים להמשיך את היום שלהם בלי להיתקע. בתקופות מורכבות, כמו בזמן מלחמה, זה אפילו מורגש יותר - אתה מבין שאתה חלק ממערך שמחזיק את השגרה”.
האחריות הגדולה ביותר בתפקידו היא היכולת להגיב במהירות למציאות המשתנה. "למשל, קיבלתי שיחה מלקוח על עמדות טעינה שלא זמינות בחניון גדול. הסיפוק מגיע כשאתה יודע שהצלחת לשמור על רשת הטעינה פעילה ושנהגים יכולים להמשיך את היום שלהם בלי בעיות. לפעמים זה גם רגע קטן - נהג שמגיע בזמן שאתה מסיים תיקון ואומר 'אחי, תודה, הצלת אותי', או לקוח שמספר שהוא בהלם שגם במלחמה הגענו מהר לעזור. במיוחד בפריפריה ובמיקומים שמשרתים את תושבי הצפון והעוטף”.
"אנחנו גם נותנים שירות רציף לכוחות הביטחון. בתקופות כאלה, הסיפוק הגדול ביותר הוא היכולת לשמור על פעילות רציפה, להעניק שירות מהיר ולהגיב למציאות משתנה. זו הסיבה שכבר ביום הראשון למלחמה חזרתי לפעילות מלאה - כי זו האחריות שלי כלפי הצוות והציבור”.
"לשמור על חיים בזמן אמת - בכל משמרת”
ג'ני פופלבסקי, בת 38, אם לשלושה ילדים, מנהלת מזה שלוש שנים את משמרת חדר הבקרה של כביש 6. היא אחראית על ניהול והזרמת התנועה בכביש שאורכו מעל 100 ק"מ, כולל כבישי רוחב בשטח אחריות חברת דרך ארץ, ודואגת לביטחונם של סיירי הכביש ומשתמשי הדרך. "בתור מנהלת משמרת אני מרכזת את מעבר המידע בין גורמי השטח, ההנהלה, הזכיין וגורמי ההנדסה - 24/7”, היא מסבירה.
"המשמעות של העבודה שלי נובעת מהיכולת להשפיע ישירות על אנשים בזמן אמת”, אומרת ג'ני. "חדרי הבקרה מנהל אירועים, תקלות ומצבי חירום באופן מידי. הידיעה שאני יכולה לתת עזרה למישהו שנתקע בכביש ולמנוע סיכון מחזקת אותי באופן אישי ומעניקה תחושת שליחות אמיתית”.
האחריות מתגברת במיוחד בעתות חירום. "כל יום בעבודה הוא אתגר להצלת חיים”, היא מספרת. "לדוגמה, ביום הראשון למלחמה, משפחה עם אישה בהריון ושני ילדים נתקעה עם פנצ'ר באזור הצפוני של כביש 6, בין רצף האזעקות. זיהיתי את התקלה, שלחתי סייר למקום, ושוחחתי עם המשפחה כדי להרגיע ולתאם את הגעת הסיוע. נשארתי איתם על הקו עד שהסיוע הגיע והחילוץ בוצע בהצלחה. המשפחה המשיכה בנסיעה ליעדה - וברגעים כאלה את מרגישה שהצלת חיים”.
"לשמור על שגרה גם כשיש אזעקה - חזקים יחד כצוות”
ויקטוריה גויכמן, אם לשלושה ילדים גדולים, עובדת כמהנדסת ייצור בחדר הנקי של נובה - חברה ישראלית מובילה בבקרת תהליכים בייצור שבבים. הצוות שלה מונה 25 מהנדסי אינטגרציה, ובונה מכונות מורכבות בגודל של מקרר בינוני, כולל בדיקות תקשורת ומחשוב. "כשהצטרפתי הייתי בין הנשים הראשונות בחדר הנקי. כיום יש כבר חמש נשים בצוות", היא מספרת.
"המשמעות שלי בעבודה נובעת מהאחריות והמחויבות לשמור על לוחות הזמנים, להבטיח ששרשרת האספקה לא תיעצר ולספק ללקוחות את המכונות בזמן. זה תפקיד שמערב גם פרנסה וגם תחושת שליחות”, אומרת ויקטוריה. "הסיפוק האמיתי מגיע כשאני רואה שהיום היה מלא בעשייה, כשצלחנו לתקן תקלה מורכבת או לפתור בעיה בזמן אמת”.
האחריות והאתגר מתעצמים במיוחד בתקופות לחוצות. "האתגר המרכזי הוא פתרון תקלות בלוחות זמנים קצרים. לפעמים בעיות מורכבות דורשות שיתוף פעולה עם כל הצוות - שם מתגלה כוחו של הצוות. גם בזמן מלחמה, אנחנו שומרים על האווירה הטובה ותומכים אחד בשני. אני זוכרת שאני באמצע ארוחת הבוקר בחדר האוכל כשנשמעה אזעקה - מצאתי את עצמי רצה למקלט עם צלחת סלט ביד. גם ברגעים כאלה ממשיכים לעבוד, לחייך ולשמור על שגרה".
"להחזיק את האינטרנט חי - גם כשיש אזעקה”
אור שאקו, בת 26 ממושב יציץ, היא האישה היחידה בצוות תשתיות בחטיבת טכנולוגיות ורשת בבזק שמבצעת עבודות כבלריות אופטיות. היא עובדת בתפקיד כשנה וחצי, בשטח ובכל מזג אוויר, ומתחזקת את תשתיות הסיבים האופטיים הקריטיות לתפקוד האינטרנט בארץ. "העבודה דורשת שילוב של מוטוריקה עדינה - הסיב האופטי דק כמו שערה ודורש גילוף, ניקוי וריתוך במכונה מיוחדת - וגם כוח פיזי להרמת מכסי ברזל ובטון", היא מסבירה.
"המשמעות שלי בעבודה היא תחושת שליחות. אני יכולה למצוא את עצמי מתקנת תקלות במוסדות חיוניים כמו בתי חולים, בנקים, משטרה, צבא ועסקים, ויודעת שהפעולה שלי מאפשרת למדינה להמשיך לתפקד גם בזמנים לא פשוטים”, אומרת אור. "וגם ברגעים הקטנים יותר, כשסבא או סבתא מצליחים לדבר עם הנכדים או ילד חוזר לשחק במחשב, אני מרגישה שאני עושה משהו משמעותי”.
האתגר הגדול הוא השילוב בין עבודת עדינות לתנאי שטח מורכבים. "לעיתים אנחנו עובדים בגובה, לעיתים מתחת לאדמה בתוך שוחות ופירים, עם ציוד כבד, ועם סיבים רגישים מאוד שכל טעות קטנה בהם משפיעה על איכות החיבור. אבל הידיעה שהתשתיות שאנחנו מתחזקים הן קריטיות - נותנת תחושת סיפוק אדירה".
הסיפוק מגיע כשחיבור מתוקן והמשתמשים חוזרים לפעילות שגרתית. "עבדתי בשטח בזמן אזעקות, ואם אין מרחב מוגן נשכבים עם ציוד מיגון ומקווים שהכל בסדר. העבודה מאפשרת לי גם לשמור על הבריאות הנפשית - לצאת, לתת מענה ולהרגיש שאני מועילה", היא מסכמת.
הם לא לובשים מדים, אבל נמצאים בחזית לא פחות: בנמלים, בכבישים, במפעלים ובתשתיות. בזמן שהמציאות הביטחונית מטלטלת את השגרה, העובדים החיוניים הם אלה שמחזיקים אותה - לעיתים בשקט, לעיתים תחת לחץ, אבל תמיד עם תחושת אחריות ברורה.
התרעות פיקוד העורף