נפגעי רשלנות רפואית עשויים להיות זכאים לפיצוי כספי גבוה ומשמעותי בשל הנזק שנגרם להם, אולם קודם לכן עליהם לעמוד בחובת הוכחה הן לעניין הטיפול הרשלני והן לעניין הנזק והקשר הסיבתי ביניהם. ככלל בתביעת נזיקין "המוציא מחברו עליו הראיה"- הטוען לרשלנות הוא שנדרש להוכיח אותה.
התפיסה המשפטית בנוגע לנזק הראייתי מיועדת לתרחישים בהם התנהגותו הרשלנית של הנתבע שללה מהתובע את היכולת להוכיח את אחד ממרכיבי תביעתו, ומעבירה את נטל ההוכחה מכתפי התובע אל כתפי הנתבע.
כאשר מערכת רפואית מחזיקה בכוח, בידע ובשליטה על המידע, מוטלת עליה גם אחריות מוגברת לשימורו. פגיעה בראיות אינה מסתכמת בכשל טכני ומייצרת לכשעצמה פגיעה באמון שבין מטופל למערכת, ודרישה לתיקון.
אחד המאפיינים הייחודיים של נזק ראייתי הוא ההפרדה בינו לבין הנזק הרפואי עצמו. בעוד שהנזק הישיר מתבטא בפגיעה בגוף או בנפש המטופל, הנזק הראייתי מתרחש במישור הדיוני, כאשר הוא פוגע ביכולתו של התובע להוכיח את תביעתו.
מדובר למעשה ב"נזק משני", אך בעל השלכות מהותיות. כאשר רשומה רפואית חסרה, בדיקה לא בוצעה או מסמך אבד, לא רק שהטיפול הרפואי נפגם, נפגעת גם היכולת לשחזר את שאירע ולבחון את הדברים בדיעבד. הכרת בתי המשפט בנזק הראייתי וההשלכות שנקבעו לגביו משמשים ככלי איזון ונועדו למנוע מצב שבו הנתבע יוצא נשכר ממחדליו הראייתיים.
אחד התחומים שבהם הדברים מקבלים משמעות מעשית במיוחד הוא תחום ההריון והלידה. במקרים שבהם עולה חשד לרשלנות רפואית בלידה, התיעוד הרפואי הוא לעיתים הבסיס המרכזי לבירור מה התרחש בזמן אמת: האם בוצע ניטור עוברי כנדרש, האם בדיקה מסוימת נערכה במועד, האם התקבלה החלטה רפואית מתאימה והאם היא תועדה.
תביעות רשלנות רפואית הן תביעות מורכבות המתבססות בעיקרן על התיעוד הרפואי, המשמש גם לבחינה של רופא מומחה חיצוני ולקבלת חוות דעת מומחה התומכת בטענת הרשלנות. אובדן של מסמכים על ידי הגורם הנתבע או תיעוד חסר מלכתחילה, ייחשב לנזק ראייתי נפרד.
על אף החשיבות הרבה של הכלל, בתי המשפט נזהרים מהרחבת יתר ולא כל פגם בתיעוד רפואי יוביל להעברת הנטל. כאשר המסמך/התיעוד החסר אינו נוגע ללב המחלוקת, או כאשר מדובר בחוסר שאינו באשמת המוסד, הדבר לא ייחשב כנזק ראייתי.
גישה זו נועדה לשמור על איזון ולאפשר מחד גיסא להגן על התובע מפני פגיעה ראייתית, ומאידך גיסא למנוע מצב שבו כל חוסר טכני יהפוך ליתרון דיוני.
מנגד, צפויים הנתבעים לטעון כי החסר אינו מהותי או כי ניתן לשחזר את המידע באמצעים אחרים, ולעיתים אף לחוסר קשר בין החסר לבין תוצאת ההליך.
הלכה למעשה, לא אחת נזק ראייתי הוא זה שמכריע תיקים גבוליים, שבהם הראיות אינן חד משמעיות. ההתייחסות המשפטית לנזק ראייתי משקפת תפיסה שלא די בכך שהאמת קיימת, יש לאפשר לצדדים להוכיח אותה.
הדוקטרינה של נזק ראייתי מבקשת לתקן את חוסר האיזון הזה, ולהבטיח כי הדרך אל הפיצוי לא תיחסם בשל מחדלים של הצד החזק יותר.
התרעות פיקוד העורף