כבר שנים רבות שמותגי היוקרה מסתמכים על הדימוי הרומנטי של מלאכת יד אירופאית מסורתית, כזו שמצדיקה תגי מחיר של אלפי ואף עשרות אלפי דולרים. תיקים בעבודת יד מספרד, נעליים מאיטליה, שעונים משווייץ – כולם חלק משרשרת של ערך תדמיתי שאמור לשדר איכות, יוקרה ואותנטיות. אך כעת, במסגרת מלחמת הסחר, הבית הזה מתערער.
החשש הגדול הוא שמעבר אפשרי לייצור בארה"ב יפגע לא רק בכלכלה המקומית של ערי הייצור באירופה, אלא גם בערך התדמיתי של המוצרים. מנהלים בכירים בתעשייה מצהירים כי "אי אפשר להסביר ללקוח מדוע תיק איטלקי ייוצר בטקסס". ואכן, לצד אזהרות מהשלכות כלכליות, עולה גם שאלה של זהות תרבותית ושיווקית – מה בעצם שווה יוקרה אירופאית אם היא לא באמת מיוצרת באירופה?
גם בישראל עשויות להיות השלכות עקיפות. אמנם מדובר במכסים שצפויים לחול על היבוא לארה"ב, אך תנועת המטוטלת הגלובלית עשויה להשפיע גם על השוק המקומי. רבים מהמוצרים מגיעים לישראל דרך מפיצים בארה"ב, כך שכל שינוי בשרשרת האספקה עשוי להוביל לעליית מחירים. גם הדימוי של "תוצרת אירופה" חשוב לצרכן הישראלי, במיוחד בשוק המוגבל יחסית של מוצרי יוקרה, שבו חלק מהקנייה מתבסס על הרושם והמיתוג לא פחות מאשר על המוצר עצמו.
היו תקופות בעבר שבהן יצרנים ניסו לעבור לייצור במדינות זולות יותר כמו סין – אך אלו הובילו להצפה של זיופים ולפגיעה באמון המותגים. כיום, יש המזהירים כי מעבר לייצור המוני בארה"ב עלול להביא לאתגר דומה. מנגד, מותגים צעירים יותר כמו Polène מצרפת דווקא צוברים נוכחות בזכות דבקותם בייצור מסורתי באובריקה – ומוכיחים שבינתיים, המקור עדיין נחשב.
בקרב יצרני העור באובריקה, התגובה בינתיים זהירה. לדבריהם, טרם הורגש שינוי דרמטי בהיקף ההזמנות, אך האי ודאות מורגשת. "המותגים לא יכולים להתחרות במחיר", אומר נציג של איגוד המעסיקים המקומי, "אבל הם כן יכולים לנצח באיכות. וזה מה שנשאר לנו ביד".
התרעות פיקוד העורף