הגרף שמייצג את שער ההמרה של המטבע היפני נראה רגוע יותר מהגרף של הלירה הטורקית, אבל גם מאחוריו מסתתר סיפור כלכלי ארוך ומתמשך. ב־30 השנים האחרונות, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם סובלת מצמיחה איטית, דמוגרפיה נסוגה, וריבית אפסית שכבר כמעט הפכה לסימן היכר.
וכך, "העשור האבוד" של יפן בשנות התשעים הפך לעוד עשור ועוד עשור. "הם מנסים שוב ושוב לעורר את הכלכלה, אבל זה פשוט לא תופס", אומר מנשה. "כשאין מספיק צעירים, אין מי שיממן את הדור היוצא לפנסיה. זה לא רק עניין חברתי - זו שאלה כלכלית. כל מודל הרווחה המערבי נשען על זה שתהיה אוכלוסייה צעירה ורחבה, שתוכל לשלם מיסים ולממן את המערכת. ביפן, אין את זה".
מנשה מציין סיבה נוספת לחוסר רלוונטיות של הין כיום, מלבד מצב הכלכלה היפנית, והיא ירידת קרנה של אסטרטגיית ה־Carry Trade – אסטרטגיית מסחר שהייתה פופולארית בעבר בה לוקחים הלוואה במטבע עם ריבית נמוכה, ומשקיעים את הכסף במטבע אחר עם ריבית גבוהה יותר. כך נהנו המשקיעים מהרווח על פער הריביות, כל עוד שערי החליפין נותרו יציבים.
"במשך שנים הין שימש בסיס נפוץ לאסטרטגיה הזו, בזכות הריבית האפסית ששררה ביפן לאורך זמן" הוא מסביר. "אבל בשנים האחרונות השיטה הפכה לפחות רלוונטית. התנודתיות בשווקים עלתה, הפערים בין הריביות הצטמצמו, והין כבר לא נתפס כמטבע מגן שאנשים בורחים אליו כששוקי ההון רועדים כפי שהיה פעם".
בשורה התחתונה, למרות שברגע זה ייתכן שעבור רבים מאיתנו מחירים שיורדים משנה לשנה וריבית אפסית על המשכנתא נשמעים כמו חלום מתוק, אם יש משהו שכדאי ללמוד מהניסיון של יפן זה שהחלום הזה הוא יותר כמו סיוט. ושאינפלציה בריאה, כזו שנובעת מעלייה בביקושים ולא מצמצום בהיצע או מריכוזיות של המשק, היא גם סימן לכלכלה בריאה, איתנה, והכי חשוב - צומחת.
התרעות פיקוד העורף