הראשונה שחתמה על הסכם הייתה בריטניה שעשתה זאת כבר ביוני, כשבשבועיים האחרונים הצטרפו אליה פיליפינים, וייטנאם ואינדונזיה תוך יממה, יפן שהצטרפה כמה ימים אחריהם, ובסופ"ש האחרון נדמה שטראמפ השיג אפילו את "היהלום שבכתר" – הסכם מכסים עם האיחוד האירופי.
גם מהבחינה התקציבית, מואב סבור שמדובר במהלך מעוות. אמנם מכסים מהווים מקור הכנסה למדינה, אך זהו מקור שפוגע בתמריצים ובוודאי שאינו עדיף על מסים עקיפים רחבים יותר כמו מע"מ שמוטל על כל המוצרים ללא אפליה לפי ארץ הייצור.
"אבל, אתם טוענים, חלק מהמכס כן פוגע ביצואן האירופי, לא רק בצרכן האמריקאי. זה בהחלט נכון. זה היופי של מסחר בינלאומי: הרחבתו אינה סכום אפס. כל הצדדים נהנים. ולכם צמצומו פוגע בכולם".
"יש קשר הדוק בין השקעות זרות לעודף יבוא. אחד לאחד", כותב מואב, "ככל שמדינות ישקיעו יותר בארה"ב או יתנו הלוואות לארה"ב כך יהיה לארה"ב יותר עודף יבוא. אז טראמפ מקטר על עודף יבוא, ובכל זאת דורש השקעות זרות?".
הפגיעה בכלכלה האמריקאית עליה מצביע פרופ' מואב חשובה במיוחד בעולם הגלובלי בו אנו חיים, שכן גם אם בסופו של דבר ישראל תחתום לבסוף על הסכם אחר בתנאים טובים יותר מהאיחוד האירופי או מיפן, כשכלכלת המעצמה הגדולה נפגעת ההשלכות מגיעות גם למדינות הקטנות באגן הים התיכון.
התרעות פיקוד העורף