בסוף השבוע האחרון חתם טראמפ על צו מכסים גורף שהטיל שורה של מכסים על כל שותפות הסחר של ארצות הברית שלא הגיעו איתה להסכם סחר עצמאי.
גם ישראל נכללה ברשימה הזו, אך יצאה בזול יחסית עם מכס של "רק 15%. להודו, שנמצאת על הכוונת של טראמפ כבר תקופה ארוכה בגלל התעקשותה להמשיך לקנות נפט מרוסיה חרף הסנקציות, לא היה מזל דומה.
ובכל זאת, גם אם הצמיחה תיחתך ב-0.3 נקודות אחוז כמו שמעריכים האנליסטים של גולדמן זקס, הודו עדיין תהיה הכלכלה המתפתחת עם הצמיחה הגבוהה בעולם - וכמו שאומרים, כשדלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת. אם הודו תצמצם את המסחר של עם ארה"ב בגלל המכסים, תופעה שהגיוני מאוד שתקרה גם בישראל למרות ששיעור המכס שקיבלנו הוא מעט נמוך יותר, ייתכן שנראה הסטת מסחר שיכולה לשרת את שני הצדדים.
הודו כיום היא כלכלה מתפתחת עם מגזר תעשייתי חזק, אך גם כזו שעדיין מושפעת עמוקות משינויי מזג האוויר כמו שנים של בצורת או לחילופין גשמי ברכה. לא בגלל התרומה של החקלאות עצמה לתוצר, אלא משום שבשנים עם גשמי מונסון חזקים מהממוצע, כמו בשנה החולפת, מאות מיליוני כפריים מוצאים את עצמם עם קצת יותר הכנסה פנויה. הם מפנים אותה לצריכה, מה שמגדיל את הביקושים לשירותים, תחבורה, ומוצרי תעשייה שבתורם אחראים לצמיחה המהירה.
הרבעון השלישי של 2024 אמנם היה חלש יחסית עבור הודו, אך מאז נראה שהיא חזרה למסלול. ירידת האינפלציה איפשרה לבנק המרכזי להפחית את הריבית ב-1% מתחילת 2025 ובכך לדרבן את הפעילות הכלכלית, מזג האוויר חייך אליה, והתחזית הנוכחית עומדת על 6.5% צמיחה בשנה הפיסקלית הקרובה. את הנתון הזה צריך לקחת בהפרופורציה - התמ"ג לנפש במונחי שווי כוח קנייה (PPP) עומד על כ-11,000 דולר, כלומר כשמינית מהנתון האמריקאי שעומד על כ-86,000 הודו צומחת אבל היא עדיין מאוד ענייה.
בנוסף, קיימת בעיה גדולה שהודו תיאלץ להתמודד איתה – בריחת המוחות. לפי הוול סטריט ג'ורנל כמעט 1.9 מיליון הודים ויתרו על אזרחותם בין 2011 ל-2023, וניתן להניח שרובם המוחלט לא היו חקלאים חסרי פרוטה אלא מהנדסים, מדענים ושאר האליטה החברתית והטכנולוגית של הודו שאמורה לתדלק את הצמיחה בדור הבא. כך למשל, מבין אלף המצטיינים שעברו את בחינת הכניסה הארצית המפרכת למכונים הטכנולוגיים ההודיים בשנת 2010, 36% כבר לא היו אזרחי הודו שמונה שנים מאוחר יותר. מבין עשרת המקומות הראשונים הסטטיסטיקה כואבת אפילו יותר - תשעה מהם היגרו. בשני המקרים, יעד ההגירה הפופלרי היה ארצות הברית.
יש לכך הרבה סיבות. ההשקעה הנמוכה יחסית במחקר (רק 0.6%–0.7% מהתמ"ג), הבירוקרטיה הכבדה, המערכת האקדמית השמרנית, השכר הנמוך והתשתיות הלקויות. אך אם הודו לא תמצא את הדרך להשאיר את המוחות המבריקים שלה אצלה, ישראל ושותפות הסחר האחרות שלה עלולים לגלות בעוד עשר או חמש-עשרה שנה שיש להודו כלכלה שמוכנה להמריא, אבל שלא נשאר אף אחד שישב בתא הטייס.
התרעות פיקוד העורף