טראמפ כמובן מיהר לפתוח שמפניה ולהצהיר ש"המכסים מביאים מיליארדים לארצות הברית ויאפשרו הורדת מיסים". גם התומכים וגם המתנגדים שלו קיבלו את הנתונים כהוכחה לכך שלפחות בינתיים, הגישה הקשוחה של טראמפ מול שותפות הסחר של אמריקה משתלמת, אבל נדמה שאף אחד לא עצר לרגע לשאול מי שילם את כל הכסף הזה? ואולי אפילו יותר חשוב, למה הוא עשה את זה?
הרי, לפחות באופן רשמי, המטרה של מדיניות המכסים הייתה לצמצם את הייבוא ולעודד "חזרה של משרות הביתה". ואם יש דבר אחד שהכנסות העתק ממכסים מוכיחות הוא שזה פשוט לא עובד. שכן למרות המכסים הצרכנים האמריקאים ממשיכים לרכוש תוצרת זרה – גם כשהיא מתייקרת בעשר, עשרים או שלושים אחוזים.
ולא מדובר במשהו זמני. אי אפשר לטעון שלשרשראות האספקה לוקח זמן "לחזור הביתה", כי הרי טראמפ הודיע שהוא בונה על ההכנסות ממכסים גם בעתיד ושהוא ישתמש בהם להוריד מיסים. אנליסטים אפילו נוקבים במספר ומציינים שההכנסות ממכסים צפויות להכניס לקופת המדינה שני טריליון דולר בעשור הקרוב – שני טריליון שכל דולר ודולר מהם יהיה תזכורת צורבת לכך שמדיניות מכסי המגן של טראמפ הייתה בלוף מההתחלה.
אבל יודעים מה? עזבו אתכם מחוסר העקביות של טראמפ. נניח שהחזרת משרות לתעשייה המקומית מעולם לא הייתה המטרה, ושלהגדיל את הכנסות המדינה ממיסים היא היא המטרה שמקדשת את כל האמצעים. גם זו מטרה לגיטימית כביכול, אם כי היינו מעדיפים שלא יעטפו לנו אותה בספינים, אבל השאלה הגדולה היא מי משלם את כל המיסים האלו?
בניגוד לנרטיב שטראמפ מנסה למכור, לפיו מדובר במעין "קנס" על מדינות זרות, המכס הוא מס לכל דבר. כלומר, מי שמשלם אותו לקופת המדינה באופן ישיר הם היבואנים האמריקאיים. כך, לדוגמה, חנות יינות בממפיס שמייבאת שמפניה מצרפת או וויסקי מסקוטלנד, תשלם תוספת מס של 15% על כל בקבוק או מכולה שיעברו בנמל (וזה למרות שאי אפשר לייצר שמפניה צרפתית או וויסקי סקוטי בארצות הברית מכיוון שמדובר שמות מוגנים, כך שכל עניין החזרת המשרות הביתה בכלל לא רלוונטי כאן...).
ומה החנות תעשה עם העלות הנוספת הזאת? עומדות בפניה שלוש אפשרויות: או לספוג את העלות בעצמה, או להודיע ליצרנים הזרים שבמחיר הזה כבר לא משתלם לה ושהם צריכים להוריד מחיר או כמובן - לגלגל את העלויות לצרכן. טראמפ כמובן בונה על האופציה השנייה, אך ניסיון העבר מלמד אותנו שברוב המקרים מדובר בשילוב כלשהו של שלוש האפשרויות בטווח הקצר, זאת מכיוון שיבואנים לא רוצים להקפיץ מחירים בפתאומיות. ואילו בטווח הארוך סביר דווקא שנראה גלגול מלא של העלויות לצרכן – אחרי שהשוק יירגע והצרכנים יסתגלו, היצרנים והיבואנים ירצו לחזור לאותה שורת רווח שהייתה להם לפני המכס, ואת כל העלויות שהיו להם בתקופה שספגו את המכס הם יוסיפו לחשבונית של הלקוח בקופה.
ולא מדובר רק בשמפניה או רכבי יוקרה. גם וולמארט, טארגט וקוסטקו יגלגלו עלויות, וכמעט כל דבר שהאזרח האמריקאי הממוצע ממזון ועד סמארטפון קונה יעלה לו יותר – או כי הוא ישלם על זה מכס, או כי הוא ייאלץ לקנות מחברה אמריקאית שתמכור לו ביוקר (כי אחרת, אם המחיר שלה היה זול, היא לא הייתה צריכה את המכס ש"יגן" עליה).
אז נכון, ההכנסות של ארצות הברית יגדלו, אבל מי שישלם את החשבון לא יהיו הסינים, הקנדים או הישראלים – מי שישלמו את החשבון יהיו האמריקאים עצמם. ולא סתם האמריקאים - מעמד הביניים והמעמד התחתון בעיקר. כי מכס, בדומה למע"מ, הוא מס רגרסיבי שמשלמים רק בעת רכישה, ודווקא משפחות עניות מוציאות חלק גדול יותר מהכנסתן על קניות ושגרת היומיום שתתייקר. עשירים, לעומת זאת, חוסכים אחוז ניכר מהונם, ובחסכונות שלהם לא רק שהם לא ירגישו את השפעות המכסים – להפך. טראמפ הבטיח להוריד להם את מס הכנסה "בתמורה" להכנסות מהמכסים של העניים. "שוויון בנטל" גרסת טראמפ.
בשורה התחתונה, אין מה להתלהב מעלייה מקומית בהכנסות, ובוודאי שלא לייחל ליום שבו "האסטרטגיה המבריקה" הזו תגיע גם אלינו. נותר רק לקוות שגם אזרחי ארצות הברית יבינו את זה בקרוב, ולא יסתנוורו מהצהרות חלולות על הורדת מיסים ו"מייק אמריקה גרייט אגיין".
התרעות פיקוד העורף