ההימור של שתי המדינות - ישראל היהודית ואזרבייג'ן השיעית - הצליח, והקשר ביניהן הצליח מעבר למצופה. האזרים הכירו בישראל בשנת 1992 וישראל התעניינה במדינה הדרום־קווקזית בואך גבול איראן - מסיבות ברורות. ישראל ביקשה אוזן כרויה לנעשה באיראן, האויבת המושבעת המכריזה על רצונה למחוק את ישראל. מנגד, אזרבייג'ן, מדינה שיעית אך חילונית לחלוטין, חיפשה מעצמה אזורית כדי שתוכל לסמוך עליה להחזיר את השטחים של נגורונו־קרבאך שהפסידה במלחמות מול ארמניה בשנת 1994.
רכבת אווירית שכללה כלי נשק מתוחכמים, מעופפים ומדויקים וגם מערכות הגנה, יחד עם אימון צבא אזרבייג'ן, הביא לניצחון אזרי על הארמנים ב־2023. ישראל מעולם לא הכריזה רשמית על מעורבותה, אבל כל ילד בבאקו יודע שהבסת הארמנים לא הייתה מתאפשרת ללא ישראל. האזרים שבו ונטלו לריבונותם ושליטתם את אזור נגורונו־קרבאך, בדיוק כפי שתכננו.
ההערצה לישראל גברה באזרבייג'ן, גם בהכרזות רשמיות של הנשיא אלייב. ברחוב האזרי ישראלים מתקבלים בחום, באהבה ובמאור פנים - כפי שחוויתי בעצמי. טורקיה, שפושטת הרגל גם בימים אלה, העוינת את ישראל, לא יכלה לתקוע טריז בין אזרבייג'ן לישראל.
היחסים ההדוקים בין המדינות הביאו לשיא של שיתוף פעולה כלכלי. אזרבייג'ן מספקת לישראל כ־40% מתצרוכת הנפט באמצעות צינור הנפט BTC (באקו־טביליסי־ג'ייהאן). מהנמל הטורקי ג'ייהאן מועמס בדרך קבע הנוזל השחור על מכליות מטורקיה לנמלי חיפה ואשדוד. הטורקים אומנם מחרימים את ישראל וניתקו את יחסי הסחר עימה, אך אין להם ברירה אלא לבלוע את צפרדע אספקת הנפט לישראל דרך שטחם.
זאת ועוד: היבוא המסחרי מטורקיה בחצי הראשון של השנה ירד ב־70% לעומת החצי הראשון של 2024 – ל־465 מיליון דולר. היבוא נעשה בעיקר באמצעות סוחרים פלסטינים מיהודה ושומרון, שכן הרשות הפלסטינית אינה מוחרמת על ידי הטורקים. היצוא הישראלי לטורקיה ירד בחצי השנה הראשונה ב־99.1% ל־5.3 מיליון דולר בלבד.
2. ההסכם בוושינגטון מביא לכמה שינויים אזוריים. אחרי שהאמריקאים דחקו את רגליהם של הרוסים מהאזור נפתח מחדש המסדרון האסטרטגי בדרום הקווקז, שייקרא Trump Route for International Peace and Prosperity, ויאפשר יצוא נפט ועוד מחצבים מהאזור. חברות אמריקאיות כבר מגלות עניין בפרוזדור הכלכלי הקווקזי.
ההסכם בחסות האמריקאים מבטל אמברגו הנשק של ארה"ב על אזרבייג'ן, ומעתה ארה"ב תוכל למכור מערכות נשק ותחמושת לאזרים. זו תהיה תחרות ראש בראש מול התעשייה הביטחונית הישראלית, הנסמכת על היצוא הביטחוני. פרט לנושאי המחצבים והמסדרון האסטרטגי החדש של ארה"ב, ארה"ב חתמה עם כל אחת מהמדינות בהסכם החדש עם שיתוף פעולה דו־צדדי בנושאי אנרגיה, מסחר, טכנולוגיה וגם בינה מלאכותית. פרטים של ממש לא נמסרו.
סיום הסכסוך הקווקזי הנוכחי יאפשר לישראל להפוך למעצמה חזקה עוד יותר, שכן מעתה תוכל להתוות יחסים דיפלומטיים חמים יותר מול ארמניה, המבקשת להכיר בשואה הארמנית. ישראל לא נענתה במשך עשרות שנים להכרה זו כדי לא להכעיס הטורקים, אך נראה שהקלפים בזירה הזו נטרפו. אציין שביקור שלי במוזיאון השואה הארמנית לפני מספר שנים ביירבאן הבירה זעזע אותי קשות.
הנוכחות הישראלית והאמריקאית בדרום הקווקז יכולה להביא לחיזוק טבעת האש סביב המשטר האיראני, שאינו מצליח לספק לתושביו אוכל או חלב, ובטח לא בשר או מים. עד כה הייתה איראן השיעית והפונדמנטליסטית התומכת המוצהרת של ארמניה הנוצרית, ואף השקיעה כספים בארמניה כדי להגדיל בסיס השפעתה. ארמניה אפשרה לאיראן להוביל, להבריח נפט במכליות בכמויות ללא גבול דרך שטחה לצפון הקווקז. במו עיניי ראיתי מכליות נפט אלה, הנושאות מספרי זיהוי איראניים. עתה אפשר לשער שנתיב הברחת נפט זה ייחסם.
בלית ברירה נאלצה איראן לברך על ההסכם בין אזרבייג'ן לארמניה, אך גם הכריזה: "כל התערבות לגבולה עלולה לערער את הביטחון האזורי והיציבות". באיראן חוששים מחסימת יצוא הנפט האיראני מאזור הקווקז, יחד עם אמברגו אמריקאי על מדינות שרוכשות נפט מאיראן ומרוסיה, מה שידרדר עוד יותר את מצבו של המשק האיראני, שאינו מתפקד בלאו הכי.
מצרים, שפעם ייצאה נפט לישראל דרך צינור שהונח בסיני, חייבת עכשיו לייבא ממאגרי הגז של ישראל במים הכלכליים של ישראל. הסכם מכירת הגז באמצעות השותפות במאגר לוויתן, בשווי 35 מיליארד דולר עד שנת 2040, יאפשר לישראל לייצא למצרים 130 מיליארד BCM (כלומר Billion Cubic Meter - מיליארד מ"ק) של גז טבעי החל משנת 2026. בהמשך יחובר צינור הגז הישראלי בניצנה שבנגב למצרים, ליצוא דרך היבשה.
עסקה זו מצטרפת לעסקה למכירת 60 מיליארד BCM, שהזרמתו החלה בינואר 2020 וצפויה להימשך עד 2030. הפקת הגז העצמית המצרית נמצאת בירידה של 42% בתוך חמש שנים. עד היום מאגר לוויתן סיפק למצרים 23.5 BCM. ישראל הפסיקה הפקת הגז ממאגרי הגז שלה בים במשך 12 ימי הלחימה מול איראן. נציין שהיצוא הישראלי באמצעות צינורות גז זולה יותר מקירור הגז והפיכתו לנוזל כדי לשנעו באמצעות מכליות גז. שיטת הצינורות תחסוך למצרים מיליארדי דולרים, כך טוענת ניומד אנרג'י.
הנה כי כן, מצרים, שממש לא מנעה הכנסת תחמושת לרצועת עזה במשך שנים מתחת לציר פילדלפי, נדרשת להיסמך על ישראל, שכעת אחראית ל־15%־20% מצריכת הגז המצרית. מאגר לוויתן המתופעל על ידי שברון האמריקאית מספק גז גם לירדן, התלויה בישראל לחלוטין גם בנושא המים.
השקעות במאגר לוויתן, כדי לעמוד בהפקה, יגיעו ל־2.4 מיליארד דולר. מה חלקה של ממשלת ישראל במיסים ובאגרות מעלייה בשאיבת הגז, הפקתו ומכירתו? לא ברור. מאז תחילת הפקת הגז בלוויתן המדינה גבתה 4.2 מיליארד שקל. היא גם מקבלת תמלוגים בגובה 12.5% בגין ההפקה, ועוד 23% מס חברות מהרווח.
ככל שעלויות ההפקה יתארכו, וככל שהפחת בגין ההשקעות ייכנס מיד לספרים, הרווח יידחה וכך גם ההכנסות של המדינה. המדינה הזקוקה היום ומיד להכנסות, ותידרש להמתין שנים כדי ליהנות מהסכם יצוא הגז החדש מול המצרים. המדינה מצידה משקיעה מלכתחילה באמצעות חברת נתיבי הגז לישראל שבבעלותה כדי לאפשר יצוא הגז. איחורים בהנחת צינורות גז יפגעו בהוצאת המכירה של הגז לפועל.
בכלל, טוענים המתנגדים במצרים, איך יש מקום לעשות עסקה עם ישראל כאשר רצועת עזה במצור? מולם אומרים כלכלנים שהביקוש לגז במצרים מעל נקודת שיווי המשקל, היות שמחיר האנרגיה במצרים מסובסד ונמכר במחיר נמוך ממחיר העלות. עוד טוענים המצדדים בעסקה במצרים שהעלות הכוללת של הגז – קנייה כולל הובלה – היא החלופה הזולה ביותר עבור מצרים להפקת כוח.
נראה שלשלטונות במצרים אין הרבה ברירות. ישנן לעיתים הפסקות חשמל של עד שש שעות ברציפות, ובחום המדברי של מצרים זה בלתי נסבל. הגז ישראלי היא פתרון זול יחסית להפקת אנרגיה ולקירור זעמו של הציבור.
אז נכון, העולם רווי בהפגנות אנטי־ישראליות הממומנות היטב על ידי קטאר, אבל במזרח התיכון, תחת מטרייתה החדשה של ארה"ב, האזור זקוק לישראל - מכלים לביטחון המדינה באזרבייג'ן, ועד למיזוג אוויר במחיר סביר בקהיר. האנטישמיות של הפרוגרסיביים במערב אירופה במדינות שמתאסלמות במהירות, אין בכוחה לגמד את ישראל ואת עם ישראל, שעבר שואה רק לפני 80־85 שנה.
המערב הדועך סבור שעתה, ממרחק זמן מהשואה, מותר להם שוב להאשים את ישראל בפשעי החמאס, כפי שהאשימו את יהודה איש קריות בצליבתו של ישו. המחר הוא בידי המעצמה הישראלית, מול האתמול של הפרוגרסיביים בעולם וסוכניהם, לאו דווקא מדעת, בזירה הציבורית והפוליטית בישראל.
התרעות פיקוד העורף