האפקט המצטבר יוצר לחץ מתמשך שמכביד על הכלכלה הרוסית כולה. המתקפות מתבצעות במקביל לסנקציות מערביות שמקשות על מוסקבה לשקם את התשתיות, ומתרחשות בדיוק כאשר קרן המטבע קיצצה את תחזית הצמיחה של רוסיה לשנת 2025 ל־0.9% בלבד, לצד אינפלציה גבוהה וריביות כבדות. בקייב רואים בכך נשק אסטרטגי – לא הכרעה צבאית ישירה, אלא חבלה בעורקי הדלק שמזינים את הכלכלה המלחמתית של הקרמלין.
אלא שהמשמעות הכלכלית רחבה בהרבה מהמאבק המקומי. לנוכח הקשר הישיר בין חזית האנרגיה הזו לבין שוקי הנפט, שוקי ההון והצמיחה באירופה, מתברר שהעימות משפיע על מאזן הכוחות הגיאופוליטי כולו.
מנגד, לדבריו, "הכלכלה המלחמתית של רוסיה אמנם ממשיכה לפעול ולמכור נפט בשווקים האפורים, אך מרחב הנשימה הפיננסי שלה מצטמצם בהדרגה. ככל שהמלחמה מתארכת, היכולת לשמר את רמת ההוצאה הצבאית הזו נעשית שברירית יותר". ראקר מציין כי גם המעצמות שמסביב מושפעות ישירות מהמאבק.
"ארצות הברית רוצה הישג דיפלומטי מהיר, אך מתקשה להפעיל מנופי לחץ, בין היתר משום שכל הקלה בסנקציות על אנרגיה רוסית פוגעת בספקים אמריקאים עצמם. אירופה, לעומת זאת, הולכת ומגבירה את התמיכה בקייב, גם במחיר של גמישות פיסקלית מצומצמת. זהו שינוי ארוך טווח שיקבע את עמדתה במשא ומתן עתידי".
בתוך כך, שיחות השלום שוושינגטון ניסתה לקדם נתקעו כמעט לחלוטין, ובסיס למו"מ אמיתי עשוי להיווצר רק אם מאזן הכוחות יתאזן – בין היכולת של רוסיה להמשיך לממן מלחמה ממושכת לבין האוטונומיה והחדשנות הצבאית של אוקראינה. בינתיים, השווקים הפיננסיים מגיבים יותר לסנטימנט מאשר למציאות הכלכלית: עליות מחירים זמניות בנפט, חשש מהעמקת הסנקציות וחוסר ודאות פוליטי משמרים את תחושת אי־היציבות.
הסכסוך הזה כבר מזמן איננו רק מלחמה על שטח, אם לסכם את דברי ראקר, הוא נוגע בשווקי האנרגיה, במבנה הכלכלי של רוסיה ובמאזן הכוחות באירופה. במובן הזה, כל פגיעה בבית זיקוק בסיביר עלולה להדהד בבורסות פרנקפורט ולונדון.
התרעות פיקוד העורף