הקריאות להפוך את ישראל ל"סקנדינביה של המזרח התיכון" נשמעות שוב ושוב. פוליטיקאים, פעילים וכלכלנים מהשמאל הכלכלי טוענים כי יש לחזק את ארגוני העובדים, להעלות מיסים, ולהשתמש בכסף לצמצום פערים - בדיוק כפי שנעשה, לדבריהם, במדינות הנורדיות.
פרופסור מואב הוסיף בהמשך עוד שתי נקודות משמעותיות. "ראשית, אנחנו לא שוודיה. ישנם הבדלים דמוגרפיים שלא מאפשרים לקיים בישראל מדינת רווחה נורדית. למשל, העובדה הפשוטה שרבע מהילדים נולדו למשפחות חרדיות. למשל, העובדה שאנחנו חיים בצמידות לחמישה מיליון פלסטינים שאינם אזרחי ישראל - וישנם כמובן הבדלים תרבותיים", פירט תחילה.
"שנית, ארגוני העובדים בישראל מאורגנים ופועלים בצורה מאוד שונה מארגוני העובדים במדינות הנורדיות. לב ההבדל נעוץ בתרבות הארגונית: בישראל ארגוני העובדים דואגים לחזקים בארגון על חשבון אחרים, כולל חברי הארגון הצעירים. כלומר, בישראל, בשונה מהמודל הנורדי, ארגוני העובדים מגדילים פערי שכר", הוסיף.
מחקר חדש שבחן את סוד ההצלחה של הנורדיות מצא כי לא המיסוי הגבוה, ולא הסבסוד של מעונות יום והשכלה הם שיצרו את השוויון יוצא הדופן, אלא דווקא התרבות הארגונית של איגודי העובדים. בעוד שבארה"ב ובבריטניה הפערים מתחילים כבר בשכר ברוטו, במדינות הנורדיות השכר עצמו הרבה יותר שוויוני.
לדוגמה, התשואה על השכלה נמוכה בהרבה - שנת לימוד נוספת מגדילה את השכר בפחות ממחצית לעומת ארה"ב. גם הקשר בין מספר שעות העבודה לשכר חלש יותר. הסיבה לכך היא מבנה איגודי העובדים, שפועלים לרוחב המשק כדי להעלות את השכר בתחתית, גם במחיר של בלימת העליות בצמרת.
וזה בדיוק ההבדל מישראל. בישראל, לדברי פרופסור מואב האיגודים דואגים בעיקר לוותיקים ולחזקים על חשבון אחרים, כולל חברי הארגון הצעירים. כך נוצר מצב הפוך מהמודל הנורדי: במקום שוויון - הפערים גדלים.
המסקנה של פרופסור מואב ברורה: השיעור שישראל צריכה ללמוד מהסקנדינביות הוא לא על מיסוי כבד או על חיזוק איגודים בסגנון המקומי, אלא על החשיבות של כלכלה תחרותית וחופשית. רק היא יכולה לייצר את הצמיחה הנדרשת כדי לאפשר רווחה. מי שמטיפים לדרך ההפוכה בשם סקנדינביה - פשוט מוליכים שולל.
התרעות פיקוד העורף