2025 מרגישה אחרת. הנתונים המקרו־כלכליים עצמם אינם רעים כפי שאפשר היה לחשוב: ברבעון השני של השנה התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) צמח ב־0.3% – הרבה מעל התחזיות שעמדו על 0.1%. למעשה, בחצי הראשון של 2025 בריטניה הציגה שיעור צמיחה מהגבוהים ב־G7. גם בנק אנגליה החל להפחית ריבית, לראשונה זה כמעט שנתיים, והוריד אותה באוגוסט ל־4%. לכאורה סימנים של התייצבות.
אבל מי שמסתובב בלונדון מרגיש תמונה שונה לגמרי. הרחובות, הקפה־ברייקים, חללי העבודה המשותפים - כולם משדרים פחות אנרגיה. הבאזז, אותו רחש חיובי של רעיונות והזדמנויות, פשוט נעלם. משקיעים מקומיים מתנהגים בזהירות יתר, קרנות יוצאות מהמניות המקומיות, ואפילו אירועי הנטוורקינג שבעבר היו הומים - היום דלים.
בעבר, גם כשהמשק הבריטי חווה מיתון, הכסף נשאר. ההון הגדול אומנם ישב על הגדר, אבל לא ברח החוצה. כעת התמונה אחרת: לפי דוח של חברת Henley & Partners, בשנת 2025 צפויים לעזוב את בריטניה כ־17 אלף בעלי הון גבוה (HNWI). זהו המספר הגבוה ביותר שנמדד אי־פעם, והוא משקף לא רק חשש זמני, אלא שינוי מבני בגישה של העשירים כלפי בריטניה.
במקביל, שוק ההון בלונדון סובל משפל היסטורי. במחצית הראשונה של השנה נרשמו כעשר הנפקות חדשות בלבד, בסך גיוס של 1.3 מיליארד ליש"ט - הנמוך ביותר זה עשרות שנים. לשם השוואה, בוול סטריט גויסו באותה תקופה עשרות מיליארדים. חברות בריטיות כמו Wise כבר העבירו את הרישום שלהן לארה"ב, ומנכ"לים רבים בוחנים את ניו יורק בתור יעד מרכזי להמשך.
הסיבה אינה רק כלכלית. רפורמת non-dom שנכנסה לתוקף באפריל 2025 שינתה סדרי עולם: תושבים זרים יחויבו במס מלא אחרי ארבע שנים בלבד, ומס ירושה יחול כבר אחרי עשר שנים. עבור מי שראו בלונדון מקלט מס, זהו שינוי דרמטי. רבים מעבירים את פעילותם למונקו או לדובאי.
כאמור, המקרו לא נראה רע מדי. האינפלציה ירדה בהדרגה ועומדת סביב 3.8% ביולי 2025 - עדיין גבוהה יחסית, אך רחוקה מהשיאים של 2022. ההשקעות העסקיות זינקו ברבעון הראשון ב־6.1% אך מיד נפלו ברבעון השני ב־4%, מה שמסביר את חוסר היציבות. במילים אחרות: הנתונים לא שחורים, אבל התחושה היא של דשדוש.
שוק הנדל״ן בלונדון שימש במשך עשורים מדד לאמון ולזרימת ההון לעיר. בכל משבר עבר - ממשבר 2008 ועד הקורונה - אחרי ירידה חדה נרשמה התאוששות מהירה ועליות חדשות, אבל בעשור האחרון התמונה שונה: מחירי הדירות בבריטניה עלו נומינלית בכ־20־25% מאז 2015, אבל באותה תקופה האינפלציה עלתה בכ־30%. במונחים ריאליים - ערך הדירות למעשה ירד.
בלונדון עצמה התמונה חדה עוד יותר: לפי נתוני ONS, מחירי הדירות בעיר ב־2025 נמוכים ב־5%־10% מהשיא של 2016. דמי השכירות דווקא זינקו, בגלל היצע מוגבל, ריבית גבוהה וקשיים בקבלת משכנתאות, מה שמעיד על שוק שאינו צומח, אלא נתקע. במילים אחרות: הנדל"ן, סמל ליתרון הבריטי ולביטחון ההון, הפך לשוק מדשדש.
לצד בעיות המקרו והמיסוי, לונדון מתמודדת גם עם שחיקה בתחושת הביטחון האישי. דיווחים על שודדים שמזהים שעוני יוקרה או תכשיטים הפכו שכיחים, ובעלי הון רבים מודים שאינם מרגישים בנוח להסתובב בעיר כבעבר. זה אולי נשמע שולי, אבל עבור מי שבנה חיים סביב סמל סטטוס וביטחון אישי, מדובר בסימן קריטי.
בריטניה ידעה מיתון בעבר ותמיד התאוששה. אבל הפעם זה מרגיש אחרת. הנתונים אומנם יציבים יחסית, אבל האנרגיה - הדלק האמיתי של לונדון - חסרה. עבור הישראלים זו תמונה כפולה: מצד אחד סיכון אמיתי, ומצד אחר הזדמנות ייחודית להיכנס לשוק במחירים נמוכים. השאלה היא לא רק כלכלית, אלא פסיכולוגית: האם לונדון תצליח להחזיר את האמון הפנימי של אזרחיה ומשקיעיה, או שתישאר תלויה בכסף זר בלבד, בזמן שהביטחון והבאזז האמיתי מתרחשים במונקו ובדובאי?
התרעות פיקוד העורף