תשואות האג"ח הבריטיות ל־30 שנה טיפסו ל־5.72% – הרמה הגבוהה ביותר זה כמעט שלושה עשורים – לעומת 4.5% "בלבד" בצרפת. המשמעות פשוטה: שוק ההון רואה בהלוואה לממשלת בריטניה סיכון גבוה יותר, או לפחות יקר יותר, מאשר לממשלת צרפת, ולכן דורש ריבית גבוהה יותר.
לפי ה'טלגרף' הבריטי בריטניה היא לא המדינה היחידה שנמצאת על הכוונת של שוקי האג"ח, גם צרפת כאמור במצב לא מזהיר, אבל עליה לעשות הכל כדי להימנע מלהיות הראשונה שתיפגע. "זה כמו קבוצת מטיילים שבורחת מדוב גריזלי", אמר לטלגרף בכיר בשוק ההון הלונדוני. "אתה לא חייב להיות הכי מהיר, פשוט אסור לך להיות הכי איטי".
ולמרות זאת, גם אם הקרן לא תוכל להעמיד סיוע כלכלי משמעותי, ייתכן שהיא תמלא תפקיד חשוב אפילו יותר בהצלת כלכלת בריטניה – הקרן יכולה להיות שעיר לעזאזל. פעמים רבות עצם ההצטרפות לתוכנית משמשת כלי משמעתי לממשלות, שמעדיפות להאשים את הקרן בצעדים כואבים. "זה קל יותר להטיל את האשמה על הקרן", אמר לטלגרף ג'פרי פרנקס, לשעבר ראש המשרד האירופי של IMF. "כך מדינות מעבירות צעדים קשים שהן ממילא יודעות שנחוצים". עבור ריבס עצמה, זה עשוי להיות שימושי: היא מתקשה להעביר קיצוצים ברווחה בתוך מפלגת הלייבור ונתקלת בהתנגדות ציבורית לקיצוץ בתשלומי החימום. במקרה כזה, הקרן יכולה לשמש שעיר לעזאזל נוח.
בפועל, הסיכוי שבריטניה באמת תבקש חילוץ נותר נמוך. בניגוד ליוון שהייתה חלק מגוש האירו בריטניה שולטת במטבע שלה ובנק אנגליה יכול לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית – גם במחיר של פגיעה כלכלית באזרחים. אבל בסופו של דבר, בריטניה תיאלץ להביט במראה. "יש גבול למודל שבו אתה משלם מיסים כמו אמריקאי, אבל מצפה לקבל רווחה כמו אירופאי", אומר פרנקס. אם ריבס וסטארמר לא יתמודדו עם המציאות הזו בעצמם, השווקים – ואולי גם קרן המטבע – יעשו זאת במקומם.
התרעות פיקוד העורף