לדבריו, "על אף שהערכת השווי עומדת על עשרות מיליוני אירו, קשה מאוד למכור פריטים כאלה כפי שהם. מדובר ביצירות מזוהות היטב, שהופיעו בתערוכות ובקטלוגים רשמיים, ולכן כל ניסיון למכור אותן יוביל כמעט מיד לחשיפת הגנבים".
במציאות הזו, מסביר דחוח, הגנבים נאלצים "לוותר" חלק גדול מערכו של השלל. "כדי לטשטש את מקורם של הפריטים, הם מפרקים אותם לאבנים, מתיכים זהב ומשנים צורות. מבחינה כלכלית מדובר בתהליך שמוחק כמעט את כל הערך התרבותי וההיסטורי של היצירה, ומותיר רק את החומר הגולמי - הזהב, היהלומים או האבנים היקרות. זהו למעשה אקט של 'השמדת ערך' מכוונת, שנעשית כדי להפוך את הפריט לממומש יותר".
השוק שאליו יגיעו החלקים הללו הוא בדרך כלל אפור או שחור. "הסוחרים שיקנו את הפריטים מנצלים את מצוקת הגנבים, חותכים את המחיר באופן דרמטי ונוטלים על עצמם חלק בשרשרת הלבנת ההון. גם אם העסקה מצליחה, רק חלק קטן מהשווי המוערך של השלל באמת נכנס לכיסם של המבצעים", הוא אומר.
מעבר לערך האמנותי שאובד בדרך, השודדים גם נאלצים לספוג עלויות תפעול גבוהות. "ישנן עלויות ישירות - ציוד, כלי רכב, שוחד אפשרי ושכר למשתתפים - עלויות אשר יכולות להיות יחסית נמוכות ביחס לערך הפריטים, לעיתים אלפים עד עשרות אלפי אירו במעשי שוד קטנים ובינוניים. עבור פשעים מורכבים ומאורגנים מאוד העלויות יכולות לעלות משמעותית. שכר להברחות, מסלולי בריחה בינלאומיים ותשתית טכנולוגית" מציין דחוח.
"במונחים כלכליים זו השקעה לכל דבר, שמטרתה להשיג תשואה גבוהה. אלא שבניגוד לעולם העסקי, כאן העלות הכספית היא רק חלק קטן מהסיכון, והסיכון המשפטי והאישי הוא עצום. הסיכוי למעצר וחוסר יכולת להמיר את המוצר לכסף חוקי הן חסמים מהותיים בפני כלכלת הפשיעה".
אבל גם אם הגניבה עצמה הצליחה, הקושי האמיתי מתחיל אצל "הלקוח" - הקונה הפוטנציאלי. לדבריו של דחוח, כמעט כל פריט אומנות שנגנב מופיע במאגרי מידע בינלאומיים, והסיכון המשפטי למי שירכוש אותו גבוה במיוחד. "האפשרות אחת היא קונה ייחודי שמוכן לקחת סיכון אדיר ולקבל את הפריט באופן פרטי, ללא יכולת להציגו או למכור אותו שוב. אבל בפועל, רוב השודדים בוחרים לפרק את היצירות לחומרי גלם ולמכור אותם לסוחרים מתווכים בשוק האפור".
לצד ההיבטים הפליליים, דחוח מצביע גם על השפעות כלכליות רחבות יותר. "להבנתי הפריטים לא היו מבוטחים עקב הפרמיות הגבוהות שנדרשו כדי לבטח אובדן או גניבה של פריטים בעלי ערך כזה במיוחד. בעקבות האירוע ברור כי יש צורך דחוף בשיפור מערכות האבטחה, המשמרות והבקרה, דבר שייצור הוצאה נוספת למוזיאון הלובר ולצרפת כולה. כשבמקביל, אירוע כזה עלול לפגוע באמון הציבור ובתיירים, וכך לייצר עלויות עקיפות, למשל ירידה בביקורים או צורך בהגדלת השקעות אבטחה".
לדבריו, ניתן להניח כי בעקבות האירוע מנהלי מוזיאונים ברחבי העולם כבר בוחנים מחדש את נהלי האבטחה שלהם, וחברות האבטחה - לפחות הן - צפויות להרוויח מהפרשה. כלל לא ברור אם הגנבים עצמם הרוויחו מההרפתקה הזו, במיוחד אם כולם ייתפסו ויישבו בכלא בשנים הקרובות, אבל מה שבטוח הוא שמוזיאון הלובר, והציבור הצרפתי כולו, כבר ספגו הפסד כבד.
התרעות פיקוד העורף