הבעיה הגדולה של מנהלי ההשקעות המקצועיים אינה חוסר ידע, אלא המבנה שבו הם כלואים. דמיינו מנהל קרן נאמנות כמו קברניט של ספינת תענוגות. הוא אולי יודע לנווט היטב, אבל ברגע שמתחילה סערה קטנה, מאות נוסעים מבוהלים דורשים ממנו להוריד אותם לחוף מבטחים ומייד. הוא חייב לציית. קרן נאמנות פתוחה מחויבת על פי חוק לפדות כספים של משקיעים על פי דרישה.
אבל רגע, לפני שאתם רצים לכתוב מכתב פיטורים למנהל הקרן שלכם, בואו נכוון את הזרקור פנימה. כי כאן מגיע הפרדוקס הגדול: בעוד שלמשקיע הפרטי יש פוטנציאל ליתרון אדיר, המשקיע הפרטי הממוצע הוא האויב הכי גרוע של עצמו.
החופש המוחלט לפעול הוא חרב פיפיות. מחקרים אקדמיים נרחבים מראים תמונה עגומה: ככל שאנחנו סוחרים יותר, כך אנחנו מרוויחים פחות. הפער הזה, שזכה לכינוי "פער ההתנהגות", עולה למשקיעים ביוקר. לפי חברת המחקר DALBAR, בשנת 2024 לבדה הפער הזה עמד על 8.48%! , למה זה קורה? ביטחון יתר, רדיפה אחרי מניות "חמות" שכולם מדברים עליהן ועוד.
בפעם הבאה שאתם רואים את הכותרות צורחות "נפילות חדות" והשכן מתלונן ש"הבורסה מתרסקת", אל תצטרפו למקהלת הפאניקה. חייכו לעצמכם. זו לא קטסטרופה; זו הזדמנות שנולדה מכשל מבני של התעשייה כולה. המקצוענים נאלצים למכור. אתם? אתם חופשיים לקנות. והחופש הזה, כשהוא מנוהל במשמעת ברזל, שווה יותר מכל אלגוריתם מתוחכם בוול סטריט.
התרעות פיקוד העורף