הדיקטטור באזיקים: האם טראמפ הרגע סידר לכם את השקעת העשור?

ב-3 בינואר, העולם התעורר לתמונה שלא האמנו שנראה: נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו, אזוק על סיפון ספינה אמרקאית בדרך למשפט בניו יורק. עבור רוב האנשים, הכותרות בחדשות משדרות "כאוס", "מלחמה" ו"חוסר ודאות". אבל עבורכם, המשקיעים שמביטים מעבר לכותרות, המסך עולה על אחת ההצגות הפיננסיות המרתקות של המאה ה-21.

ברוכים הבאים לשלב הראשון: כמו שכתבתי בעבר, הדינמיקה כאן היא בינארית. אנחנו נמצאים כרגע עמוק בתוך "השלב הראשון". זהו שלב של הלם. המשקיעים, שכידוע שונאים אי-ודאות, בורחים לחוף מבטחים.

מדוע? כי כשהתותחים רועמים בקראקס, העולם מפחד מהדף בקולומביה או מתגובה רוסית.  זה טבעי, זה אנושי, וזה בדיוק הזמן שבו "הידיים החלשות" מוכרות הכל ובורחות.

אבל כאן בדיוק טמונה הטעות האופטית. בזמן שכולם מסתכלים על העשן, המשקיעים המתוחכמים מסתכלים על הנדל"ן ההרוס, על שדות הנפט המוזנחים ועל אגרות החוב שנמכרות במחיר של גרעינים.

הבשורה הגדולה היא לא המעצר של מדורו, אלא מה שארה"ב מתכננת ליום שאחרי. שימו לב, ארה"ב לא באה רק "להביא דמוקרטיה", היא באה "לנהל את המדינה" ולהשתלט על המשאבים.

נשמע בוטה? אולי. אבל כלכלית, זה משנה את כל התמונה. זה אומר ששיקום תעשיית הנפט של ונצואלה הוא לא פרויקט של מדינה פושטת רגל, אלא פרויקט תעשייתי בגיבוי אמריקאי מלא. המשמעות? חברות ענק כמו שברון (Chevron) ואקסון-מוביל לא רק חוזרות למגרש, הן מקבלות את המפתחות לממלכה תחת מטרייה ביטחונית של הדוד סם.

תחשבו על זה כמו על בית הרוס בשכונה הכי טובה בעיר, שפתאום הקבלן הכי עשיר במדינה החליט לקחת עליו חסות. הערך של הבית הזה, שהיה אפס לפני רגע, מתחיל לטפס עוד לפני שהניחו את הלבנה הראשונה.

ההזדמנות האמיתית, היא בנכסים הריאליים. ונצואלה צריכה הכל: תשתיות, טלקום, בנקאות. מי שייכנס עכשיו, כשהמחירים ברצפה והפחד בשיאו, עשוי למצוא את עצמו מחזיק בנכסים המניבים ביותר באמריקה הלטינית בעוד חמש שנים או עשר שנים.

אבל רגע, תנשמו עמוק לפני שאתם רצים לקנות כל מה שזז בדרום אמריקה, זכרו, אין ארוחות חינם. אנחנו עדיין בשדה מוקשים.

יש כאן קרב משפטי אדיר בדרך. סין ורוסיה מחזיקות בחוב של כ-65 מיליארד דולר על ונצואלה. ארה"ב תנסה למחוק את החוב הזה בטענה שהוא "חוב מתועב" (הלוואות שניתנו לדיקטטור ולא לעם), אבל זה לא יעבור בשקט.בנוסף, הוואקום השלטוני הנוכחי מסוכן. ואי-ודאות פוליטית יכולה לשתק את הכלכלה בטווח הקצר.

ונצואלה הופכת ברגעים אלו מ"מדינה כושלת" למה שניתן לכנות "נכס במצוקה בניהול אמריקאי". האם זה מסוכן? בהחלט. האם זה מתאים לכל אחד? ממש לא.

אבל ההיסטוריה, מלמדת אותנו שוב ושוב, העושר הגדול ביותר נוצר במקומות שבהם הפחד והתקווה נפגשים.

העצה שלי? אל תורידו את העיניים מהמסך. הדרמה הזו רק התחילה, והיא עשויה להיות השיעור הכלכלי החשוב ביותר של שנת 2026.