המודל העסקי של התעשייה נשען כיום בעיקר על משחקים חינמיים, שבהם ההכנסות מגיעות מרכישות בתוך המשחק, מנויים, ותוכן נוסף. במקום למכור משחק פעם אחת, החברות שואפות לבנות חוויה ארוכת טווח, כזו שמחזיקה את השחקנים חודשים ואף שנים.
החברות הישראליות אמנם אינן שולטות בשוק העולמי, אך הן מחזיקות נתח משמעותי בתחומים מסוימים, בעיקר בפיתוח משחקי מובייל, מערכות ניהול שחקנים, אנליטיקה, ומודלים של מוניטיזציה. ישראל מתמחה בפיתוח טכנולוגי, בניתוח נתונים ובהבנה עמוקה של התנהגות שחקנים, יכולות שהפכו לנכס קריטי בתעשייה תחרותית.
אחד השינויים המרכזיים בשוק הוא המעבר לקשר ישיר יותר בין חברות המשחקים לשחקנים. שינויים רגולטוריים מאפשרים בחלק מהמדינות לבצע רכישות ישירות בתוך המשחק, בלי תיווך של חנויות האפליקציות. המשמעות פשוטה, פחות עמלות לפלטפורמות, ויותר כסף שנשאר בידי המפתחים. מאור מתאר זאת כמהפכה של ממש, לא רק בשורת הרווח אלא גם באמון בין המשחק לשחקן. “זה עידן של פוסט-מתווכות”, הוא אומר.
גרוס מסביר כי ברקע השינוי הזה עומד גם לחץ רגולטורי גובר על מודלים מסוימים של הכנסות, ובראשם מה שמכונה "קופסאות הפתעה". מדובר במנגנון שבו שחקנים משלמים כסף עבור פריט אקראי בתוך המשחק, בלי לדעת מראש מה יקבלו. במדינות שונות בעולם החלו רגולטורים לראות בכך מודל הדומה להימור, בעיקר כשמדובר בקהל צעיר, ולבחון הגבלות או חובת שקיפות.
כתוצאה מכך, חברות רבות עוברות בהדרגה למודלים ברורים יותר, כמו מנויים, רכישות ישירות של פריטים ידועים מראש, או שיתופי הכנסות עם יוצרי תוכן, מהלך שמשנה את האיזון הכלכלי של התעשייה כולה.
הבינה המלאכותית צפויה להיות חלק בלתי נפרד מפיתוח המשחקים. לא רק ביצירת גרפיקה או דמויות, אלא גם בניתוח נתונים, בדיקות איכות, והתאמת חוויית המשחק לשחקן. גרוס מציין כי לא רחוק היום שבו משחקים שלמים יפותחו מתיאור טקסט פשוט. במקביל, משחקי ענן הופכים את החומרה לשקופה, ומאפשרים לשחק בכל מקום, בלי ציוד יקר.
לצד החדשנות הטכנולוגית, גרוס מציין כי התעשייה מפגינה גם זהירות הולכת וגוברת בכל הקשור לסיכונים עסקיים. פיתוח משחק גדול הפך לפרויקט יקר במיוחד, לעיתים בהשקעה של עשרות ואף מאות מיליוני דולרים, בלי ודאות להצלחה. במציאות כזו, חברות רבות מעדיפות להישען על מותגים מוכרים ועל קהל קיים, באמצעות גרסאות מחודשות, המשכים או אתחולים של משחקים מצליחים מהעבר.
מדובר באסטרטגיה שמקטינה אי־ודאות, מאפשרת תכנון הכנסות מדויק יותר, ומקלה על שיווק המשחק לקהל שכבר מכיר את המותג. מגמה זו באה לידי ביטוי בגל של Remakes ו-Reboots, ומדגישה שהשוק, לפחות בחלקו, מעדיף יציבות ותשואה צפויה על פני הימורים יצירתיים רחבי היקף.
בשורה התחתונה, משוכנעים המומחים, בשנת 2026 תעשיית הגיימינג נכנסת לשלב בוגר יותר. פחות ניסויים פרועים, יותר עומק, טכנולוגיה שמשרתת מודל עסקי ברור, וקשר הדוק בין החברות לשחקנים. עבור ישראל, מדובר בהזדמנות להמשיך ולשחק תפקיד משמעותי, לא בכמות המשחקים, אלא באיכות ובטכנולוגיה שמאחוריהם.
התרעות פיקוד העורף