מדובר בהסכם הסחר הגדול ביותר שחתם עליו האיחוד האירופי עד כה, והוא צפוי לחבר למרחב סחר חופשי אחד יותר מ־700 מיליון בני אדם. על פי נתוני האיחוד, עם יישומו המלא יוכלו יצואנים אירופים לחסוך כ־4 מיליארד אירו בשנה בתשלומי מכסים, בעיקר בענפי הכימיקלים והתרופות, ציוד ומכונות תעשייתיות ותעשיית הרכב. מדובר בענפים שבהם לאיחוד יתרון תעשייתי מובהק, אך גם כאלה שפועלים כבר כיום בשווקים גלובליים תחרותיים.
לדבריו, תחזיות הקונצנזוס מצביעות על תוספת של כ־0.05% עד 0.1% לתוצר האירופי עד שנת 2040, נתון שאינו משנה מהותית את התמונה המאקרו־כלכלית של הגוש. התמונה שונה בצד הדרום־אמריקאי. עבור מדינות מרקוסור, ההסכם נתפס כמהלך בעל משמעות כלכלית רחבה יותר, עם תחזיות לגידול של 0.3% עד 0.7% בתוצר.
עם זאת, מעבר למספרים, באיחוד האירופי מדגישים כי חשיבותו העיקרית של ההסכם היא גיאו־פוליטית. בתקופה שבה הסחר העולמי מתפצל לגושים, ההסכם מעניק לאירופה דריסת רגל עמוקה יותר בדרום אמריקה, אזור שבו ארצות הברית וסין מגבירות בשנים האחרונות את נוכחותן הכלכלית והאסטרטגית. בנוסף, ההסכם צפוי לשפר את הגישה של אירופה לחומרי גלם קריטיים, הנדרשים למעבר לאנרגיה ירוקה ולתעשיות מתקדמות.
כדי להתמודד עם הביקורת, האיחוד האירופי שילב בהסכם מכסות ומנגנוני הגנה שמטרתם למנוע זינוק חד ביבוא, בהם מכסה של 90 אלף טונות בשר בקר ו־180 אלף טונות כל אחד לעופות ולסוכר. למרות זאת, גם באיחוד מודים כי הלחץ התחרותי צפוי להישאר בעיה עבור חלקים נרחבים בענף.
בשורה התחתונה, מסכם דיניץ', הסכם הסחר בין האיחוד האירופי למרקוסור אינו צפוי לטלטל את הכלכלה האירופית בטווח הקצר, אך הוא מסמן שינוי כיוון אסטרטגי בעולם שבו שיקולי סחר, ביטחון וגיאו־פוליטיקה משתלבים זה בזה יותר מאי פעם.
התרעות פיקוד העורף