הפיל הלבן היקר בהיסטוריה: הכישלון הקולוסאלי אותו סעודיה ניסתה להסתיר - נחשף

באחד הלילות האחרונים, החלו צילומי לוויין מעל מדבר צפון-מערב סעודיה לספר סיפור אחר לגמרי. במקום קו אור רציף, עצום ומסנוור - אותו קיר זכוכית באורך כ-170 קילומטרים שהובטח לעולם - נראתה מציאות מקוטעת, מהוססת, כמעט ביישנית. שורת האורות, שאמורה הייתה להימתח עד האופק, פשוט נעצרה.

ציוד בנייה עמד ללא תנועה, כמו צעצועים שננטשו בארגז חול. קבלנים מקומיים החלו להתלונן על חשבונות שלא שולמו. עובדים לחשו לעיתונאים, מחוץ לפרוטוקול. יועצים זרים ארזו וחזרו לאירופה ולארה"ב - בשקט, בלי הודעות רשמיות ובלי מסיבת עיתונאים. כך, ללא הצהרה דרמטית או הודאה בכישלון, החל להתכווץ אחד המיזמים השאפתניים ביותר שנראו אי פעם בעולם האורבני. וכעת מרחפת באוויר שאלה אחת, כבדה מאבק המדבר: מי יישא באחריות לחלום שנשרפו עליו מיליארדים - ונעלם?

מנס עירוני באורך 170 ק"מ - למציאות של קילומטרים בודדים

המשמעות בשטח חדה וכואבת. קבלנים בינלאומיים שנשכרו לבניית מבנה-על בקנה מידה חסר תקדים, קיבלו עדכונים כי רק מקטע זעיר יתקדם בשנים הקרובות. תחזיות האכלוס, שדיברו על מיליונים עד 2030, עודכנו לפחות מ-300 אלף תושבים - וגם זה נראה אופטימי. עובדים מתארים העברות פתאומיות לפרויקטים קטנים יותר באזור NEOM, אחרים פשוט עזבו. מהנדס שעבד שנתיים על הקו, סיפר לחבריו כי האתר נראה "כמו סט קולנוע אחרי שהבמאי הלך הביתה".

הסיבה האמיתית: כסף, זמן ומציאות עיקשת

מאחורי הנסיגה עומד היגיון פשוט עד כאב: כסף וזמן. חזון "Vision 2030" של סעודיה נשען על הכנסות נפט כמנוע למעבר מהיר לכלכלה של תיירות, טכנולוגיה וערים עתידניות. אלא שהכנסות הנפט נשחקו, התקציבים התהדקו, ומשקיעים זרים הפכו זהירים יותר כלפי פרויקט שגם מתכנני ערים בכירים הטילו ספק בכדאיותו מלכתחילה.

גם בתוך הממלכה נשמעו אזהרות שקטות: תפעול מערכות תחבורה מהירות בתוך גורד שחקים ליניארי באורך 170 ק"מ, בחום קיצוני ובסופות חול, הוא סיוט תחזוקתי. חלומות יכולים להימתח על פני המדבר; פלדה, זכוכית ותקציבים - הרבה פחות. הקו התקצר, אך החשבון על הפנטזיה המקורית נותר.

מיליארדים שכבר הושקעו - ודרישה הולכת וגוברת לתשובות

אחד ההיבטים החריגים בפרשה הוא מהירות שינוי הנרטיב. רק לפני שנתיים חגגו כלי התקשורת הרשמיים כל צילום רחפן, כל חוזה עם אדריכלים מערביים וכל סרטון תדמית נוצץ. כיום הטון זהיר, כמעט מתחמק. הממשלה לא הודיעה רשמית על צמצום "The Line"; היא פשוט עדכנה יעדים, קיצרה לוחות זמנים והפסיקה להזכיר את הבטחת ה-170 ק"מ.

מאחורי המיתוג מחדש מסתתר מחיר כבד: לפי הערכות אנליסטים, עשרות מיליארדי דולרים כבר הוזרמו ל-NEOM, כאשר "The Line" שימש כמרכז הזוהר של המיזם. ועדיין, איש בצמרת לא ממהר להסביר לאן הלך הכסף - ולמה החלום הצטמק.

עבור סעודים רבים, הסיפור אישי. בני שבט חוואיטאת פונו מאדמות אבותיהם כדי לפנות מקום לפרויקט שכעת ספק אם ייראה אי פעם כפי שהובטח. צעירים שסיימו לימודים הובטחו משרות הייטק וקריירות גלובליות, עזבו עבודות יציבות כדי לרדוף אחרי ההבטחה. היום הם עוקבים אחרי הדלפות ומזכרים פנימיים ברשתות החברתיות, שמרמזים על נסיגה איטית אך מתמשכת.

ביקורת גוברת בזירה הבינלאומית

האמת הפשוטה היא שכמעט איש לא באמת האמין שתשעה מיליון בני אדם ירצו לחיות בקניון מראות, בלי רחובות צדדיים ובלי חצרות. מה שכואב כעת הוא שאיש אינו מוכן להודות בכך בפומבי.

כאשר מסירים את שכבת ההדמיות המבריקות, "The Line" חושף דפוס מוכר: מנהיגים שמתאהבים בסמלים במקום במערכות. הקו הישר, המבריק והקולנועי נועד להוכיח שסעודיה היא לא רק נפט ועלייה לרגל - אלא עתיד. תוכנית מתונה יותר, פחות פוטוגנית, הייתה אולי מחזקת ערים קיימות, תחבורה ציבורית וחוסן כלכלי. אלא שזה לא מצטלם טוב. הנסיגה השקטה מזכירה אמת ישנה: חוקי התקציב, הלוגיסטיקה וההתנהגות האנושית תמיד מנצחים בסוף. גם במדבר.