במישור הכלכלי, מקרון קורא לאימוץ מדיניות של "העדפה אירופית" שתעניק יתרון לחברות מהאיחוד במכרזים ובשרשראות ערך אסטרטגיות, במיוחד ברכב חשמלי, אנרגיה מתחדשת וכימיקלים. הוא שב ותובע גיוס חוב משותף בהיקף גדול להשקעות בשלושה "קרבות חדשנות" מכריעים, בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי, מעבר אנרגטי, והגנה. לדבריו, רק כך אירופה תוכל להפוך למעצמה כלכלית ולא רק רגולטורית.
על פי הפייננשיאל טיימס המהלך הצרפתי נתקל בהתנגדות בכמה בירות אירופיות שחוששות מפגיעה בעקרונות השוק האחיד והסחר החופשי. גם מצבה הפוליטי והתקציבי של צרפת מקשה על הובלת המהלך. למרות זאת, הלחצים האמריקניים והסיניים מחזקים את הטיעון של מקרון כי אירופה כבר אינה יכולה להישאר באמצע, ועליה לבחור בין תלות חיצונית לבין בניית כוח כלכלי משלה.