יוצאים למסע כדי לתפוס את הפוקימונים ולזכות בתגים, כל זה דרך סיפורים של חברות והקרבה. יש כאן אלמנט חינוכי, והקרבות הם לא קרבות אלימים כי פוקימונים לא מתים ותמיד יש הפי אנד.היפנים השכילו לשווק את המותג בצורה נכונה. מלבד משחקי וידיאו למיניהם, יש פריטי אספנות ומרצ'נדייז כמו חולצות, בובות ואפילו מכסי ביוב בצורת פוקימונים. המרצ'נדייז הבלתי נגמרים הם סוד הקסם של עוצמת המותג, וגם בעולם הדיגיטלי יש משהו קסום בדברים המוחשיים שמותג פוקימון מספק, כמו הקלפים. אנשים עדיין אוהבים את זה".
“רציתי ליצור סוג שונה של משחק, שאינו משחק תפקידים, ובהקשר זה פוקימון היה מיוחד", סיפר בעבר טג'ירי. “יש הרבה דרכים ליהנות מפוקימון, לא רק באמצעות קרבות, וזו הייתה נקודת המוצא שממנה התחלתי לפתח את המשחק ואת ההמשכים אחריו".
בעקבות הצלחתו של משחק הווידיאו יצאו לשוק סדרת אנימציה (המשודרת מ־1997 ועד היום), סרטי קולנוע, חוברות מאנגה, קלפי איסוף, משחקי לוח, ספרים, צעצועים, מכשירי כתיבה, בגדים, תחפושות, ילקוטים ומרצ'נדייז נוספים. בישראל שודרה הסדרה המדובבת בטלוויזיה במשך 12 שנים, מ־2000 עד 2011, עם שיר הנושא שכתב, הלחין וביצע עוזי פוקס. הדמויות של אש קטצ'אם, פיקאצ'ו, סרינה, קלמונט ובוני נעשו אהודות מאוד גם על ילדי ישראל.
“בגיל 9, כילד ישראלי טיפוסי, צפיתי בפוקימון בטלוויזיה, אהבתי את העלילה והתחלתי לאסוף קלפים כי זה מה שעשינו אז, בתחילת שנות ה־2000", מספר מנטל, שהתחביב הלך איתו גם בבגרותו. “האוסף של קלפי הפוקימון התעצם אצלי ב־2016, בחגיגות 20 השנים למותג, כשיצאה סדרת הקלפים ‘פוקימון גו'. בתקופת הקורונה העמקתי ברכישת קלפים נדירים. אני רואה בזה חזרה לילדות, לנוסטלגיה, לעידן התמימות שלפני העידן הדיגיטלי. יש טקסיות מרגשת בלפתוח חבילת קלפים ולראות אם זה קלף ‘שווה' או ‘פושט'. יש לי באוסף כ־3,000 קלפים, כמה מהם נדירים מאוד. קלף ‘מדורג', כזה שזוכה לדירוג בינלאומי, הוא קלף נדיר ויקר. כיום קהילת האספנים של קלפי הפוקימון ושאר המרצ'נדייז בישראל מונה כ־11 אלף איש מכל הגילים וזה רק הולך וגדל".
"בעיניי הכוח של פוקימון הוא הקהילה שמתגבשת סביב המותג הזה, מכל הגילים, קהילה של חובבי הסדרה, של חובבי הדמויות, של אספנים. אני חושב שההתמדה של החברה היפנית בשיווק המותג, למרות שינויי הזמנים, היא סוד הקסם הגדול. תמיד קורה משהו עם פוקימון, אם זו עונה חדשה בסדרה, סרט חדש, קלפים, משחקי וידיאו או מרצ'נדייז אחרים. בשבוע שעבר הייתי בכנס פוקימון בלונדון שהייתה בו תחרות בינלאומית. בארץ יש ילדים שלומדים בחוגים שונים את משחק הקלפים, יש מאמני פוקימונים וגם לי יש מופע שרץ ברחבי הארץ בשם ‘העולם של אורן' ומבוסס על פוקימון עם חידוד חושי הראייה והשמיעה. אני גם מקיים כנסי פוקימון ברחבי הארץ, ועכשיו, לקראת חגיגות ה־30 שנה, זה טירוף", הוסיף.
“מלבד העובדה שמפתח הפוקימון אסף בעברו חרקים, שזה תחביב מאוד יפני, יש ביפן אמונה של ריבוי שדים, רוחות ומפלצות, המכונים ביפן ‘יוקאי', והפוקימון מתכתב איתם מאוד. העובדה שאין אלימות במשחק, בסדרה ובסרטים היא נגזרת של הטראומה ממלחמת העולם השנייה, שזרקה את יפן עמוק אל תוך הפציפיזם. יש בעלילה אגרסיה וקונפליקטים, אבל לא אלימות מובהקת.סוגיה מעניינת נוספת היא הנושא המגדרי: על פי רוב המחקרים, יש רוב נשי שמשחק בפוקימון. נשים טוענות שהן משחקות בזה כי הפוקימון חמוד וכי יש להן חיבור רגשי לדמויות. רוב המשחקים בפוקימון הם מעל גיל 18, אף שהמשחק פונה לילדים ומאפשר לילדים לשחק בו. יש לו רמות שפונות לקהלים מבוגרים יותר ומצריכות יכולות מוטוריות וקוגניטיביות שמתאימות לגיל הבוגר", הוא מסביר.
בישראל יחגגו 30 שנה לפוקימון בחנות פופ־אפ שתיפתח בדיזנגוף סנטר בתל אביב ב־26 בפברואר. “כל אירוע שנוגע לפוקימון מצליח להביא אנשים מכל המנעד הרחב של החברה הישראלית וליצור מכנה משותף שגורם לכולם להתחבר, וזו בעיניי הגדולה של המותג הזה", מסיים אורן לביא.