הראל (58) ובר-און (61), יושבות ראש משותפות של תשלובת ד"ר פישר, החלו לנהל את העסק יחד משנת 2011. אביהן בן ה-90 מכהן כנשיא. לתשלובת מפעל בבני ברק וגם קריית מפעלים באזור התעשייה קדמת גליל בסמוך לטבריה, שבה שני מפעלים: מפעל דרמו-קוסמטיקה ומפעל למגבונים לחים. לב הפיתוח נעשה במפעלי החברה על ידי עשרות מדענים בשיתוף מעבדות מחקר מובילות בעולם. בתשלובת מועסקים כ-1,000 עובדים, באופן ישיר וכנותני שירותים, במפעלים השונים, באגף המעבדות, באגפי השיווק, המכירות, הסחר, הלוגיסטיקה, בחטיבות השטח וברשת חנויות "בודי שופ ישראל", שנרכשה בשנת 1993. מוצרי ד"ר פישר משווקים במדינות אירופה, בארצות הברית ואוסטרליה.
הזיכרונות של האחיות ממפעל ד"ר פישר הם מגיל מאוד צעיר. "בהתחלה, כשהחברה נוסדה, חלק מהפגישות היו בכלל בבית. מספרים שהייתי אז בלול", אומרת בר-און. "הזיכרון שלי מהמפעל הוא מגיל מאוד צעיר. בחופש הגדול הייתי עובדת עם פועלות הייצור. כשגדלתי קצת הייתי מרכזנית, אחר כך דיילת מכירות. אנחנו מכירות הכול, מהבורג הכי קטן".
"עשיתי כמעט אותם דברים, ואפילו ערכתי סקרים בחוף הים", מוסיפה הראל. "עשינו את התפקידים מלמטה למעלה. מאז שנולדנו הכול אצלנו שזור עם המפעל".
"את הטעויות שלי עשיתי"
"לי ולנורית יש תפקיד מאוד משמעותי: לשמר את ההצלחה", מדגישה בר-און. "לשמר את הקיים זו חתיכת עבודה. כשקיבלנו את הארגון לידיים קבענו אסטרטגיה. אחד הדברים למשל היה העברת המפעלים לצפון. כמו כן, החלטנו להתרחב יותר החוצה. אנחנו משווקים כבר ב-35 מדינות ומתרחבים עוד. עשינו גם רה-ארגון בתוך החברה, היו הרבה שינויים לאורך הדרך, אבל הכול עקב בצד אגודל. יש לנו אחריות מאוד גדולה כלפי העובדים, הלקוחות".
הראל: "קיבלנו חברה עם ערכים של מוצרים לבריאות המשפחה, שמבוססים על מחקרים אקדמיים. הסלוגן 'ד"ר פישר - זה בדוק', שמופיע על כל מוצר, זו לא רק סיסמה: אנחנו נשענים על היסטוריה, שורשים, ידע. את הערכים האלה אנחנו לא רוצות לשנות, אלא להתאים לזמנים המודרניים. הכול יותר מתקדם עכשיו. כמו טלפונים 'דור ראשון', 'שני' וכדומה, כך גם המוצרים מתקדמים כל הזמן".
הראל: "אנחנו כמעט ולא פונות לאבא. כשיש דילמות שלא התמודדנו איתן בעבר, אז יש לנו אחת את השנייה. במקרים קיצוניים אנחנו גם אוהבות לשמוע את דעתו. ברוב הדברים הוא כבר לא מעורב. רק בשאלות מאוד אסטרטגיות. בעת העברת השרביט הוא אמר: 'אני את הטעויות שלי עשיתי, תעשו את שלכן'".
בר-און: "60 שנה שהצרכנים מכירים אותנו כמוצר שהוא בדוק. אנחנו כאמור לא מוציאים מוצר שהוא טרנד, אלא רק מוצרים עם תועלת אמיתית למשתמש. אפשר לסמוך עלינו. אם מוצר לא מביא ערך משמעותי למשתמש, לא נוציא אותו. זו גם עבודה מאוד קשה, מקצועית ומחויבת של כל הצוות. בלי זה שום דבר לא היה עובד".
בר-און: "יש המון אתגרים בתעשיה בכלל. כשהקמנו מפעל בצפון, חבר שאל למה אנחנו לא בונים בחו"ל, שם הרבה יותר פשוט. אבל לנו היה ברור שציונות זה אומר מפעלים פה, ואנחנו צריכות לעשות את זה פה. אנחנו רואות את ישראל כמדינה שלנו, כעתיד שלנו, שצריך לחזק למרות כל הקשיים".
הראל: "מבחינתנו, תעשיה מקומית זו הציונות הכי גדולה שיש, זו התרומה הכי גדולה לכלכלה הישראלית, ליצירת מקומות עבודה בפריפריה ובמרכז, לביטחון כלכלי של המדינה. למשל בקורונה וגם במלחמה האחרונה נסגרו השמיים. אי אפשר להסתמך רק על ייבוא".
התרחבות על הפרק
בר-און: "היו לנו גם עובדים מפונים, גם ניצולי נובה. החברה שלנו בנויה מפסיפס של החברה הישראלית. הדאגה הייתה איך אנחנו קודם כול תומכים ונותנים לעובדים את העוגן שאנחנו כאן בשבילם. הוצאנו גם המון תרומות".
הראל: "אנחנו קודם כול החברות הכי טובות ברמה האישית. בחברה אנחנו יושבות יחד על אותו כיסא ועושות הכול יחד. יש פרויקטים ספציפיים שלפעמים האחת מובילה יותר, אבל השנייה גם מעורבת".
בר-און: "ההורים חינכו אותנו על תקשורת פתוחה. אצלנו לא היה ברוגז בבית, היה צריך לדבר על דברים, לשים על השולחן, לא לשמור בבטן. למדנו מהבית שלכל בעיה יש כמה פתרונות. אז אם לאחת מאיתנו מאוד קריטי ללכת בדרך מסוימת, לרוב אנחנו תומכות. מוצאות את הדרך לדבר בינינו. על הרוב יש בינינו הסכמה. וכשאין הסכמה, פותחות זאת לדיון, לוקחות את הזמן לחשוב, מנסות לשכנע ובסוף מקבלות החלטה".
"אמא לא חיפשה פרסום"
כשאמן נפטרה, בר-און משתפת, "אמרו לאבא שלי: 'יש לך שלוש בנות, בטח תרצה למכור'. ואז עשינו תהליך משפחתי עם מישהו שליווה אותנו. אני זוכרת את השלט שהיה אצלו בחדר: 'לשים את האגו בצד'. זה בכלל לא משנה מי מנצח, מה שחשוב זה הפתרון. ברגע ששמים את האגו בצד, הדברים יותר קלים".
בר-און: "ההורים תמיד אמרו שזה שהם היו משוגעים לתעשייה, לא אומר שאנחנו צריכות ללכת בדרך הזו. אנחנו מאוד שמחות שהילדים בודקים את דרכם, מפתחים קריירות. יחד עם זאת, אנחנו אומרות ש'ד"ר פישר פה', ואם תרצו - אנחנו נשמח. הם כולם מוכשרים ויכולים להוסיף לחברה, אבל כ'בת של' אני מבינה את הצורך למצוא את הדרך שלך".
האחיות עוסקות לא רק בביזנס, אלא גם בתרומה לקהילה. בשנת 2007, שנה לאחר מות אמן שנפטרה מסרטן, הן הנציחו אותה בתערוכות מתחלפות בגלריית האומנות החברתית ZOA על שם דבורה פישר בבית ציוני אמריקה בתל אביב. "כשאמא נפטרה שאלו אותנו איך נרצה להנציח אותה, אולי כיכר בעיר על שמה וכדומה. ידענו שהיא תתהפך שלוש פעמים למשמע דבר כזה, כי היא לא חיפשה שלטים ופרסום", מספרת בר-און. "אמא הייתה פעילה חברתית משמעותית, מתנדבת בארגונים, וגם עסקה באומנות. חיפשנו פלטפורמה שדרכה נוכל להעביר את המסרים האלה לחברה הישראלית.
"שכרנו את הקומה הראשונה בבית ציוני אמריקה ופתחנו גלריה חברתית, שכל חודשיים מתחלפות בה תערוכות. התערוכות הן תמיד למען עמותות. זו הזדמנות עבורן להציג את האג'נדה שלהן במרכז תל אביב. המטרה היא לקדם עמותות דרך התערוכה. אנחנו עוזרות להן מבחינת יחסי ציבור. העמותות האלה הן ארץ ישראל היפה".
התרעות פיקוד העורף