לפני שנגיע לנושא האלטרנטיבה לייצוא הנפט, נציין כי העברת גז בדרכים חלופיות אינה אפשרית כפי שהיא בנפט, וניתן לבצעה רק בספינות. עם זאת, בתחום הגז הבעיה חמורה פחות, שכן הגז של מדינות המפרץ הערביות מהווה כ-9% מהתצרוכת העולמית: בעיקר מקטאר, ואחריה מסעודיה ומהאמירויות. אחוזים גבוהים בהרבה מתצרוכת הגז של אירופה מגיעים כעת מנורווגיה, ארה"ב, אלג'יריה ואזרבייג'אן (ספקית הנפט הגדולה ביותר לישראל).
בשנת המהפכה באיראן (1979) החלה סעודיה בפרויקט ענק של הנחת צינור מזרח מערב באורך 1200 ק"מ, שיוביל את הנפט הסעודי ישירות לים האדום במקרה של מלחמה או חוסר יציבות במפרץ הפרסי (או כפי שמדינות ערב מקפידות לומר כעת: המפרץ הערבי). הצינור יוצא מבקיק בחוף המזרחי לנמל ינבוע בים האדום.
עם זאת, חשוב לציין כי הצינור המופעל כעת כ"תעודת ביטוח" הוא פתרון זמני מומלץ בעת המלחמה בלבד. הסיבה היא שעלויות שאיבת הנפט העוצמתית יקרות והנפט מועבר מערבה לים האדום, בעוד שחלק גדול ממנו מיועד למזרח הרחוק, מה שמאריך את מסלול האספקה. בנוסף, הצינור יכול להעביר הרבה פחות, כ-5 מיליון חביות ביום לעומת 12 מיליון חביות בתקופות שיגרה בספינות. שימוש מסיבי מדי באלטרנטיבה זו עלול לשחוק את המערכת ולפגוע בתחזוקתה. כעת הפתרון היצירתי של ארמקו מהווה ממש חבל הצלה לשוק הנפט הסעודי.
בעוד שלסעודיה יש פתרון זמני, הנפט של כווית וקטאר תלוי לחלוטין בספינות העוברות בהורמוז, וגם הספינות שעוגנות בנמלים חשופות כעת למתקפות טילים וכטב"מים. לאמירויות נמצא פתרון זמני מעניין עוקף הורמוז: מדובר בצינור חבשן (אבו דאבי)-פוג'יירה (במפרץ עומאן, דרומית להורמוז) שיכול להעביר 1.5 מיליון חביות ביום במקום 3.5 מיליון.
האמירויות הניחו את הקו בשנת 2006 מתוך אותם שיקולים של הממלכה הסעודית, קרי חשש ממשבר כתוצאה ממלחמה עם איראן. עבודות התשתית הסתיימו ב-2012. צריך לקחת בחשבון כי כל הפתרונות זמניים ויקרים מאוד אם מוסיפים את עלויות הביטוחים המתייקרים משמעותית ואת הארכת מסלול האספקה.
מצרים תרוויח מהמשבר כפליים: היא תוביל גז לאירופה במקום קטאר ממתקניה בדמיאט ואידקו, ובמקביל תשנע נפט סעודי בקו סומיד המסוגל להעביר כ-2.5 מיליון חביות נפט ביום. השירות של מצרים לסעודיה לא יהיה בחינם כמובן.
כיוון שמחירי הגז יעלו כעת לשיא, ישראל המזרימה גז ממאגרי תמר ולווייתן למצרים דרך צינור (EMG) תרוויח ללא ספק. מצרים וישראל מספקות כעת כ-2% מהגז של אירופה (בהשוואה ל-5% שסיפקה קטאר). המשמעות היא שמשבר הגז הקטארי הופך את הגז הישראלי לנכס אסטרטגי חשוב עבור אירופה. המשבר באוקראינה לימד את אירופה לא להישען על מקור אנרגיה אחד אלא על מגוון מקורות, שיקול חשוב בעולם לא יציב.
המצב עדיין כואב אך פחות. הפתרונות האלטרנטיביים של סעודיה והאמירויות מסייעים משמעותית להפחית את נזקי המלחמה הכלכלית של איראן. בעוד שכווית וקטאר נצורות, הנפט שמצליחות להזרים סעודיה והאמירויות מאפשר להשאיר את מחיר החבית באזור מאה דולר ולא לזנק למחירים שיטלטלו את הבורסה. פתרונות זמניים אלה נותנים לישראל ולארה"ב ארכה של מספר שבועות על מנת לסיים ביעילות את המלחמה תוך השגת יעדיה העיקריים.
לבסוף, כדאי דווקא כעת להיזכר בתוכנית מרשל לשיקום גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. חשוב שאויביה של איראן לא יתפתו לפגוע במתקני הנפט שלה. פעולה כזו יכולה לפגוע קשה בכלכלה באופן מיידי, אך יש דרכים יעילות וממוקדות יותר לפגוע במשטר עצמו ולא בעם האיראני, כמו הקפאת נכסי משמרות המהפכה, בראשם נכסים וחברות קש, חלפנים וחברות סחר עוקפי סנקציות הנמצאים באמירויות, בטורקיה, במדינות הפרוקסי (כגון עיראק ולבנון) ועוד.
אוצרות האנרגיה של איראן צריכים לשמש, כך יש לקוות, משטר שפוי ופרו-מערבי שיקום אחרי נפילת האייתולות. פגיעה בכלכלת איראן לטווח ארוך רק תותיר מדינה חלשה ומושפלת, מה שימנע את שיקומה ועלול להעלות שוב שלטון אפל וקיצוני.
התרעות פיקוד העורף