אלה הדברים שאמר: "המלחמה תסתיים בקרוב מאוד". כשנשאל אם הכוונה היא כבר לשבוע הקרוב, השיב: "לא, אבל אני חושב שבקרוב". הוא הוסיף: "אנחנו מתקרבים מאוד לסיים גם את זה", וגם: "אני חושב שהמלחמה די הושלמה". בהמשך אמר: "כבר ניצחנו במובנים רבים, אבל עדיין לא ניצחנו מספיק".
במבט ראשון, הדברים נשמעים כמעט כסותרים זה את זה. מצד אחד, סיום מתקרב. מצד שני, המערכה טרם הושלמה. בפועל, ייתכן שאין כאן סתירה של ממש. ההערכה היא כי טראמפ דיבר לשני קהלים שונים, ובכל אחד מהם ניסה להשיג מטרה אחרת.
המפתח להבנת הדברים נעוץ במחירי הנפט. הימים האחרונים הפכו את שוק האנרגיה לשדה מערכה בפני עצמו. החשש מפני פגיעה בתנועה במצרי הורמוז - גם בלי חסימה מלאה בפועל - הספיק כדי להכניס את השוק ללחץ. די בכך שסוחרים, חברות ביטוח ובעלי מכליות יתחילו להעריך שהסיכון עלה, כדי שהמחיר יקפוץ. בשוק הזה, המחיר לא תמיד מחכה לאירוע עצמו - הוא מגיב גם לציפייה, לחשש, לאפשרות.
כשטראמפ דיבר על מלחמה שמתקרבת לסיום, הוא ביקש כנראה לשדר לשוק שאין מקום לבהלה. המסר היה פשוט: לא מתפתח כאן משבר אנרגיה ארוך, אין סיבה לתמחר מחסור ממושך, והמצב לא הולך בהכרח לכיוון של שיבוש מתמשך באספקת הנפט העולמית. זו הייתה, לפי ההערכה בישראל, אמירה שנועדה לקרר את המסכים עוד לפני שנועדה לעצב את הנרטיב הצבאי.
בישראל סבורים כי טראמפ לא הסתפק במסר מילולי. ברקע עמד גם מהלך רחב יותר שנועד להזרים לשוק מסר של היצע: ארה"ב תשחרר נפט, תפתח אם צריך מאגרים, ולא תיתן לשוק להאמין שהוא בדרך למחסור. באותו הקשר מוזכרות גם סעודיה, איחוד האמירויות, יפן וונצואלה כמי שפעלו, לפי ההערכה הזאת, להרחבת היצע וללחץ כלפי מטה על המחיר. אם זה אכן הרקע, אז האמירה של טראמפ על סיום קרוב לא עמדה בפני עצמה. היא הייתה חלק ממהלך שנועד להשפיע על מצב הרוח בשוק בדיוק ברגע הנכון.
מנגד, בישראל רואים גם תנועה אזורית הפוכה. ההערכה היא כי קטר ניהלה משחק כפול: כלפי חוץ שידרה מסר אחד, ובפועל לא סייעה למאמץ שנועד להוריד את המחירים, ואולי אף פעלה באופן שהתאים יותר לאינטרס האיראני. זו איננה קביעה עובדתית, אלא חלק מהאופן שבו בישראל מפרשים את ההתנהלות האזורית סביב משבר האנרגיה.
גם העיתוי אינו מקרי. טראמפ בחר תחילה בניסוח מרגיע, כזה שמכוון לשוק: המלחמה כמעט הושלמה, הסיום קרוב, אין צורך להיסחף. רק לאחר מכן, כשהמסר הזה כבר יצא והחל לעבוד, הגיע החלק השני - ההבהרה שהמערכה עדיין לא נגמרה ושאיראן עוד לא ספגה את כל מה שארה"ב מבקשת להשיג. זה כבר היה מסר אחר, לקהל אחר. לא לברוקרים ולא לסוחרי אנרגיה, אלא לישראל, לאיראן, ולציבור האמריקאי שמצפה לראות עמידה תקיפה.
כך צריך כנראה לקרוא את ההתבטאות הכפולה של טראמפ. לא שינוי קו, אלא ניסיון להחזיק שני צרכים במקביל. מצד אחד, לייצב את הכלכלה ולבלום בהלה. מצד שני, לאותת שהצבא והמדיניות עדיין פועלים, ושוושינגטון לא ממהרת לסגור את המערכה לפני שתוכל להציג הישג ברור.
זה גם מתאים לדפוס הפעולה המוכר של טראמפ. הוא מבקש בדרך כלל להחזיק יחד כמה זירות - את השוק, את הכותרת, את דעת הקהל, את בעלי הברית ואת היריבים. במקרה הזה, הוא נזקק לשני מסרים במקביל. הוא לא יכול להרשות לעצמו גל מתמשך של מחירי אנרגיה גבוהים, משום שהמחיר הפוליטי של זה בארה"ב מיידי. מנגד, הוא גם לא יכול להישמע כמי שכבר ממהר לסגור את המערכה לפני שנוצר הרושם של הישג ברור.
כשמסתכלים על כל האמירות יחד, מתקבלת תמונה ברורה יותר. טראמפ ניסה להרגיע את שוק הנפט בלי להתחייב באמת לסיום מיידי של הלחימה. הוא רצה שהמסחר יבין שהמלחמה לא הולכת להפוך למשבר אנרגיה ממושך, אבל במקביל ביקש לשמור על חופש הפעולה שלו מול איראן. לכן הוא דיבר תחילה בשפה של סוף נראה לעין, ואחר כך חזר לשפה של משימה שעדיין לא הושלמה.
מי שהסתפק בכותרת על "סיום קרוב" שמע רק חצי מהסיפור. מי שהתמקד רק בהקשחה המאוחרת, החמיץ את התזמון. בישראל סבורים כי שני החלקים שייכים לאותו מהלך בדיוק: קודם להרגיע את השוק, אחר כך להבהיר שהלחימה עצמה עוד לא נסגרה.
התרעות פיקוד העורף