עם זאת, הוא מדגיש כי מדובר רק בחלק מהתמונה: "נפט וגז יחד מהווים 65%-75% מסך הכנסות הייצוא של איראן וכ-25% מהתמ"ג. אובדן הנפט, יחד עם חסימה, פוגע גם בפטרוכימיה (13-17 מיליארד דולר בשנה, כאשר 85% מהקיבולת מושבתת) ובכל שאר הייצוא שעובר דרך המפרץ. אנחנו לא מדברים כאן רק על פגיעה של 10% בתמ"ג, אלא על מחיקה בו-זמנית של כל בסיס ההכנסות במטבע חוץ".
עוד מוסיף: "אוקראינה קיבלה יותר מ-200 מיליארד דולר תמיכה פיננסית חיצונית מהמערב. איראן מקבלת סנקציות משניות. ההכנסות שלה מנפט כלואות בחשבונות יואן בסין שהיא לא יכולה להחזיר ברובן. צי הצללים שלה מסומן, ויותר מ-160 מיליון חביות שכבר נשלחו למים בינלאומיים לפני החסימה הפכו לרעילות משפטית".
מלאקי מדגיש כי הדיון ב-45 מיליארד דולר מפספס את עיקר הנזק: "מסגור של 45 מיליארד דולר מפספס את הנזק המבני שאין לו קשר ישיר לחסימה: 70% מכושר ייצור הפלדה נהרס, 85% מיכולת הייצוא הפטרוכימית מושבתת - השקעה מצטברת של כ-30 מיליארד דולר במחשאר בלבד שנמחקת כמעט לחלוטין. זה לא מחסור בהכנסות - זו דה-תיעוש בקצב שלא נראה מאז מלחמת העולם השנייה".
לדבריו, "סך הנזק הישיר עומד על 122 עד 208 מיליארד דולר - שהם 38% עד 48% מהתמ"ג שלפני המלחמה - בתוך 45 ימים". הוא ממשיך ומזהיר מפני השלכות ארוכות טווח: "ההשוואה לאוקראינה מפספסת נקודה מרכזית: אוקראינה יכולה לשקם. חלק מהנזק של איראן לא ניתן לתיקון במצב הכלכלי הנוכחי. ברגע שמתקני אחסון הנפט ביבשה מתמלאים - ההערכה המרכזית היא 13 ימים לתוך חסימה מלאה - הבארות חייבות להיסגר. סגירה כפויה של 3-6 חודשים משמידה 300-500 אלף חביות ביום מכושר הייצור לצמיתות".
בסיכום השרשור קובע מלאקי: "ההשוואה לאוקראינה עושה הרבה עבודה עבור אנלוגיה דקה מאוד. מדינה אחת נהנתה מתמיכה חיצונית, בסיס כלכלי יציב ותעשייה שיכולה להחזיק מלחמה ארוכה. השנייה נכנסה לעימות עם מטבע קורס, בנקים חדלי פירעון, תעשייה הרוסה, ללא חלופות לייבוא מזון ותקציב שמבוסס על הכנסות מנפט שהחסימה כבר איפסה".
ולבסוף מסכם: "'10% מהתמ"ג' הוא התקרה של מה שאיראן מפסידה מנפט בלבד. רצפת הנזק הכולל כבר עומדת על 38% מהתמ"ג - והשעון עדיין מתקתק".
התרעות פיקוד העורף