דנגוטה השווה בין נמל מומבסה בקניה לבין טנגה בטנזניה, שנבחנה כאתר אפשרי לבית הזיקוק. לדבריו, קניה נהנית מכלכלה גדולה יותר ומצריכה גבוהה יותר של דלקים. הוא העריך כי עלות הקמת המתקן תעמוד על 15 עד 17 מיליארד דולר, והבהיר כי הנפט הגולמי שיוזן לבית הזיקוק יוכל להגיע באוניות, ולכן אין הכרח להציב את המתקן סמוך לצינור הנפט המתוכנן מאוגנדה לחוף טנזניה. "הכדור בידיים של הנשיא רוטו", אמר. "מה שהנשיא רוטו יגיד - זה מה שאעשה".
היוזמה החדשה מגיעה לאחר השלמת בית הזיקוק הענק של דנגוטה בלגוס שבניגריה, פרויקט שעלותו נאמדת בכ־20 מיליארד דולר. המתקן, שנבנה על שטח ביצתי בעיר החוף המרכזית של ניגריה, נחשב לבית הזיקוק הגדול בעולם מסוגו, עם יכולת עיבוד של 650 אלף חביות ביום. השלמתו מגיעה בתקופה שבה המלחמה באיראן והפגיעה בנתיבי השיט במצרי הורמוז מדגישות את חשיבותה של יכולת זיקוק מקומית.
כדי לקדם את הפרויקט במזרח אפריקה, דנגוטה מצפה מרוטו להעמיד קרקע, לגייס מימון ממדינות האזור ובעיקר להעניק הגנה מפני מה שהוא מכנה הצפת השוק בדלק זול מרוסיה או מהודו. "אין בית זיקוק בעולם שיכול לשרוד בלי ההגנה הזאת", אמר. לדבריו, אם יושג הסכם, העבודות יוכלו להתחיל כבר השנה.
בטנזניה, לעומת זאת, קיבלו את ההתפתחויות בחוסר שביעות רצון. הנשיאה חסן סיפרה כי שאלה את רוטו בפגישה פרטית: "למה הכרזתם על בית זיקוק בטנגה, ואני לא יודעת על כך דבר?". אנליסטים בענף העריכו כי דנגוטה עשוי לנסות לשפר את תנאי העסקה באמצעות תחרות בין שתי המדינות השכנות. הוא עצמו אמר כי האפשרות להקים את בית הזיקוק בטנזניה עדיין קיימת, "אם הם יצליחו להסדיר את העניינים ביניהם".
בית הזיקוק של דנגוטה בניגריה נבנה במשך יותר מעשור, למרות ספקות כבדים מצד מבקרים שטענו כי הפרויקט לא יצליח לצאת לפועל. בכיר בקבוצת דנגוטה אמר בעילום שם כי הצלחת המתקן העניקה לדנגוטה תחושת צדק, לא רק משום שהצליח להפעיל אותו מבחינה טכנית, אלא גם משום שהצליח להפוך אותו למיזם מסחרי רווחי.
החשיבות של המתקן בניגריה התחדדה במיוחד על רקע המשבר במזרח התיכון. בזמן שמדינות אפריקאיות כמו מאוריציוס, אתיופיה וזימבבואה נאלצו להתמודד עם מחסור בדלק, קיצוב או דילול אספקה, בניגריה לא נרשמו תורים בתחנות הדלק ולא נדרשו צעדי חירום. בית הזיקוק אף ניצל את הביקוש הגבוה לדלק סילוני והסיט אספקה לחברות תעופה באירופה במחירים גבוהים, לצד עדיפות שניתנה לאתיופיאן איירליינס, חברת התעופה המרכזית באפריקה.
לצד פעילות הדלקים, בית הזיקוק של דנגוטה הוא גם יצואן מרכזי של דשן אוריאה לשאר מדינות אפריקה. ניגריה עצמה צורכת רק חלק קטן מכושר הייצור השנתי של המפעל, שמגיע לכ־3 מיליון טונות. לפי בכיר בקבוצה, המלחמה באיראן וסגירת מצרי הורמוז הפכו ל"יום תשלום" עבור עסקיו של דנגוטה: מחירי הדשנים הוכפלו, ושולי הרווח בדלק הסילוני התרחבו משמעותית.
נשיא קניה רוטו שיבח את דנגוטה ואמר כי הוא הוכיח שאפריקאים מסוגלים לבנות בעצמם פרויקטי ענק. לדבריו, ניגריה הייתה במשך שנים יצרנית נפט, אך אזרחיה עדיין עמדו בתורים לתחנות דלק - "עד שאפריקאי אחד קם ובנה בית זיקוק".
דנגוטה, שבנה את הונו ממכירת מלח, סוכר, קמח, מלט וכעת גם מוצרי נפט, מתכנן להגדיל עוד יותר את פעילותו. לדבריו, הוא מקדם תוכנית להכפלת קיבולת בית הזיקוק בלגוס ל־1.4 מיליון חביות ביום. בתוך 30 חודשים, אמר, הוא צפוי להחזיק בכושר זיקוק השווה לכ־10% מקיבולת הזיקוק של ארצות הברית, ולהשתוות לרילאיינס אינדסטריז של מוקש אמבאני, שגם היא מזקקת כ־1.4 מיליון חביות ביום. "נהיה גורם שמזיז מחירים בשוק", אמר דנגוטה, והוסיף כי על אפריקאים להשקיע ביבשת שלהם: "אם אנחנו לא נעשה זאת, מי יעשה?".
התרעות פיקוד העורף