הפרופסור עומר מואב: "אסור לנו להחריב את הכלכלה על מזבח המלחמה"

הפרופסור לכלכלה עומר מואב מודאג מאובדן האמון בממשלה, מהפעולות חסרות האחריות של האוצר, מעתידה הדמוקרטי של המדינה, וממספר בעלי המקצועות הקריטיים שעוזבים. בנוגע לסטגפלציה, מרגיע: "הנגיד עצמאי"

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
פרופסור עומר מואב
פרופסור עומר מואב | צילום: ליאור יאדו
2
גלריה
פרופסור עומר מואב
פרופסור עומר מואב | צילום: Michelle Tennison

“לא הייתי קופץ להשתמש במילה סטגפלציה”, מרגיע מואב כבר בפתיחת הריאיון את רואי השחורות, שמתייחסים לסטגפלציה כמו למחלה ממאירה שדורשת ניתוח חירום. “ההגדרה הזאת מתאימה למצב של אינפלציה של עשרות אחוזים כמו בשנות ה־70 וה־80. צריך לזכור שעד שנת 1985 הממשלה שלטה בבנק ישראל. וכשממשלה מתנהלת בחוסר אחריות כלכלית ותקציבית, כמו למשל אם היא מחליטה לממן גירעון בהדפסת כסף, נוצרת אינפלציה. זה יכול היה לקרות אז, תחת בנק מרכזי חלש.

“אבל אנחנו נמצאים בעידן אחר, של בנק מרכזי ששולט בכמות הכסף ובריבית השקלית קצרת הטווח”, הוא קובע. “זה לא עולם של אינפלציה שהיא תוצר של הדפסת כסף, אלא של גירעון תקציבי והוצאות גדולות. יש לחץ אינפלציוני שנובע מעודפי הביקושים. אנשים רוצים לצרוך ומולם יש ממשלה שמוציאה כסף בהיקפים אדירים. הביקושים עולים על התוצר, מה שיוצר לחץ אינפלציוני”.

“מה שאני רואה בוודאות, זאת ירידה בתוצאות המגזר העסקי והתוצר לנפש בישראל נמצא בירידה. שלא רק שאין צמיחה, יש דעיכה. אבל מה עושה הממשלה? היא כוללת בתוצר הלאומי גם את ההלוואות שאנחנו לוקחים ומנפחת את הנתונים לטובה. אנחנו במצב מאוד־מאוד גרוע”.

“אי אפשר לצפות שהאזרחים יהדקו חגורה, בעוד מירי רגב מטיילת בהודו ובתאילנד, ודודי אמסלם ממשיך להשתמש בתפקיד שלו כדי למנות מקורבים. אי אפשר לבקש קיצוצי שכר במגזר הציבורי כשלא סוגרים משרדי ממשלה מיותרים. לבוא לציבור ולהטיל עליו גזירות, עלייה במיסים וביוקר המחיה, בזמן שלא רק שהממשלה לא נכנסת מתחת לאלונקה - היא פועלת לחוקק חוק גיוס שיאריך את שירות המילואים הבלתי נגמר של המילואימניקים בעלי העסקים”.

מתנערים מאחריות

נחזור לרגע למה שהתחלנו בו. לסטגפלציה, שהיא, לפי פרופ’ מואב, חיבור בין שחיקה בערך הכסף להיעדר צמיחה כלכלית. “בכל מה שנוגע לתוצר לנפש, לא התוצר הלאומי הכולל, אנחנו בהחלט שם. אבל צריך לעשות רגע סדר בין האינפלציה לאיכות החיים של הציבור, או במילים אחרות, איך היא משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו.

“במקום ששרת התחבורה תתעסק בכבישים ובתשתיות, היא עוסקת בקשקושים של תוכניות מזיקות ומופרכות. הממונה על החברות עסוק במינויים. גם שר הכלכלה, עוד פופוליסט עם אפס הישגים”.

“אנחנו צריכים ממשלה שתיקח אחריות. ממשלה אחרת הייתה מגיעה להסדר לסיום המלחמה, כי ההוצאות שלה עצומות, עושה עסקת חבילה במשק, מצמצמת משרדים מיותרים ומקצצת בהוצאות, מגדילה את השותפות בנשיאת הנטל ועושה למען החברה”.

בעיות היסוד והשורש

“קשה להגיד מה יהיה בעתיד מסיבה פשוטה: אין לדעת מה יקרה עם הממשלה הזאת. אני חושש שכל עוד ממשלת נתניהו בשלטון, הדברים רק יחמירו. בפורום הכלכלנים שמאגד 130 כלכלנים, יצאנו במכתב אזהרה מפני ספירלת קריסה. מה זה? הכלכלה הישראלית נשענת על הרבה מאוד אנשים שעובדים וכשיש עזיבה של מקצועות קריטיים, כמו רופאים ויזמים, הנזק שייגרם לכלכלה הישראלית גבוה בהרבה ממשקלם היחסי. ככל שיותר מהם יעזבו, הנטל על הנשארים יגדל והם ירצו לעזוב בעקבותיהם.

“צריך לטפל בבעיות היסוד והשורש של מדינת ישראל וליצור תקווה לעתיד. ובעיית השורש של מדינת ישראל היא הפלסטינים. מבצעים פה ושם לא יעזרו. הפתרון שאני מאמין בו הוא אופק מדיני. אחרים יטענו שצריך לגרש את הפלסטינים, אבל בלי שום פתרון נמשיך לחיות על חרבנו. בעיית שורש נוספת היא הציבור החרדי, שהוא ציבור נתמך, נטל על הכלכלה. ככל שחלקו בציבור הכללי גדול יותר - והוא מכפיל את עצמו כל 20־25 שנים, הבעיה מחמירה”.

“או שזה יהיה הסוף של מדינת ישראל, ואולי הכת הביביסטית תבין שהיא משמידה את מדינת ישראל. אני לא חושב שיהיו בחירות ב־2026. התסריט הסביר הוא שביבי ימשיך את המלחמה על אש קטנה. הוא משתלט על המשטרה, על מערכת המשפט. אז לא מבטלים באופן רשמי את הדמוקרטיה, כמו ברוסיה ובהונגריה, אבל אין דמוקרטיה”.

תגיות:
עומר מואב
/
כלכלה
/
פרופסור
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף