מועמדי הליכוד התייחסו למפלגה בבחירות לרשויות המקומיות כאל משהו שהוא בין מצורע לשכיב מרע, וניסו לברוח מהזדהות איתה. הליכוד הפכה מבחינתם למפלגת לוויין של איתמר בן גביר מעוצמה יהודית, המרקיד את בנימין נתניהו לפי חלילו - ועדיף המקור על פני החיקוי. ראש הממשלה נתניהו מתייחס מצדו לבחירות המקומיות כאל פיילוט לבחירות הכלליות. זו חזרה גנרלית למשחק האמיתי וכהוכחה לכך הוא טרח להצטלם עם רעייתו שרה בקלפי.
ובכן, מתברר שבניגוד לבדותות שלו, ניתן לקיים בחירות גם בזמן "מלחמה" הנראית כיום כמלחמת התשה. התוצאות יצביעו על נקודות החולשה של הליכוד וכיצד ניתן להפיק מהן את הלקחים הראויים. זאת הסיבה לכך שנתניהו עוטה מדי בוקר שכפ"ץ ומתנהג כאילו הבחירות מעבר לפינה. הוא עושה פוליטיקה על מלא.
הקורבן הוא הכלכלה, המתנהלת כאילו גם היא נחטפה, שבה כל ח"כ מלך. בניסיון להשכיח את המחדל ההיסטורי, נתניהו מנסה לשחד באמצעות מענקים של עשרות אלפי שקלים את תושבי העוטף וצפון המדינה שפונו כדי שיחזרו. אבל בעוטף ואפילו באשקלון לא שקט, חיים ברולטה רוסית מיום ליום, ואפילו ביום הבחירות השבוע שוגרו לשם טילים. בצפון, מיותר לציין, חיזבאללה חי ובועט. לכן שקט לא ייענה בכסף. שום הון שבעולם לא יקנה תחושת ביטחון מזויפת.
אישור הממשלה השבוע לתוכנית "מעטפת מענים מיוחדת" לשורדים את מתקפת "נובה" של חמאס, נראה כלעג לרש. לטיפול יוקצו 20 מיליון שקלים נוספים, ואני שואל: איך מטפלים במשפחות שיקיריהן לא שרדו את האירוע ונותרו ללא מענה. וקשה להתעלם מהניתוק של שרת התחבורה מירי רגב, ששובר שיאים. היא לא יכלה להתאפק, והשבוע גזרה את הסרט בחנוכת תחנת טסטים זמנית של משרד הרישוי בחצור הגלילית עבור עשרות אלפי מפוני קריית שמונה. מבחינתה, הבחירות כבר כאן.
אבל אין כמו הקרקס הפוליטי המתנהל בימים האחרונים מאחורי הקלעים בוועדות הכנסת על סעיפי תקציב 2024. כידוע, אלוהים מצוי בפרטים הקטנים, ולכן שווה לפשפש בהם. חברי כנסת בליכוד כבר לא מתביישים להצביע על אינטרסים אישיים. מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, ח"כ אליהו רביבו, מתנגד לביטול הפטור על הטבק בדיוטי פרי מחשש לפגיעה בתומכיו במרכז הליכוד.
משה גפני, יו"ר הוועדה, קשוב לקהל שולחיו ומקשה על קידום יוזמות למלחמה בהון השחור בסוגיות כמו הצהרות על שכר דירה או פעילות צ'יינג'רים (חלפני כספים). גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא מתבטל ודאג להגדיל בכ־200 מיליון שקל את מכסת הכספים הקואליציוניים.
ויש גם פשרות. גביית מס פחמן תהיה נמוכה מהצפוי. מגביית העודפים במכון התקנים יקוצצו 100 מיליון שקלים. בין הבנקים לאוצר מתנהלת "מסחרה" על אופן גביית ההיטל המיוחד. כל הכספים יחסרו בתקציב 2024, ולא ברור איך יסתמו את החור. מה שברור הוא שכבר מתנהלת כאן כלכלת בחירות בסגנון 6 באוקטובר. כעת אפשר להבין טוב יותר את החלטת מודי'ס להוריד את דירוג האשראי. גם מומלץ שלא לעצור את הנשימה בהמתנה דרוכה להחלטת הדירוג של פיץ' או של S&P. כלכלת הבחירות מחייבת הורדת דירוג.
שום דבר כבר אינו מפתיע אותי בקואליציית ה־64, ושום דבר טוב לא יצמח ממנה. לא האינטרסים של חברי כנסת מהליכוד המתנגדים לביטול פטור המס על סיגריות, ולא ההתנגדות להעלאת ההפרשות לביטוח לאומי (בגלל החרדים). השיא מגיע כל אימת שמגיעים לסוגיית המיסוי על הנדל"ן. פקידי האוצר בגיבוי מס הכנסה מנסים בכל הממשלות האחרונות להכניס את הנדל"ן למעגל משלמי המס. העילות הן הגדלת הכנסות המדינה ממיסוי נדל"ן והגדלת היצע הדירות כדי להביא להורדת מחיריהן.
כך גם היה בוועדת הכספים השבוע. ההצעה הבסיסית היא להטיל מס על הכנסות משכר דירה נוספת. גובה הפטור מתשלום מס עומד על 5,645 שקלים לחודש. בעצם, אם כל דבר במדינה (למעט קרנות השתלמות) חייב במס, אז מדוע לא למסות את ההכנסות הללו. חברי כנסת שונאים גזרות מיסוי, גם אם יש לכך הצדקה כלכלה. אבל בנדל"ן יש סיבה נוספת: כמעט אין ספק שהסיבה להתנגדות המיסוי היא שבבעלות רבים מחברי הכנסת דירה נוספת, או לחלופין לקהל תומכיהם (במרכזי המפלגות) - אז למה לריב איתם?
זאת הסיבה לכך שבאוצר אפילו לא העזו להעלות בתקציב 2024 את האפשרות להטלת מס כזה, למרות המלחמה בעזה, התקציב הגירעוני והססמאות של "יחד ננצח". מה הייתי עושה במקום יו"ר ועדת הכספים משה גפני? מבקש מכל אחד מחברי הוועדה להצהיר אם בבעלותו דירה נוספת ורק אז להתחיל בדיון.
בדיון השבוע הציע האוצר ארבעה מהלכים מרכזיים בתחום הדיור להשכרה (אפשר כאמור להירגע, מיסוי הדירות לא נכלל בתוכם): לעגן בחקיקה את העלאת מס הרכישה למשקיעים ל־8% ממחיר הדירה, ולחייב בדיווח של פרטי דירה מושכרת ומה דמי השכירות שנגבו בשנה הקודמת (הצעה שאותה ניתן לתייג כמלחמה בהון השחור). עוד הוצע לבטל את ההצמדה למדד של סכום התקרה הפטור ממס על הכנסה של דמי שכירות.
ההצעה האחרונה הייתה הטלת מס שבח של 25% על בעלי דירה שזוהי אינה דירתם היחידה. נתחיל דווקא עם העניין הזה. עד היום, בעת מכירת הנכס הוטל מס שבח (בניגוד לעבר, שאם המכירה בוצעה אחת לארבע שנים היית פטור ממס). אם הדירה נרכשה ב־1.5 מיליון שקל ונמכרה ב־2 מיליון שקל, תשלום המס יעמוד על רבע מהרווח (חצי מיליון שקל), כלומר 125 אלף שקל. באוצר מציעים שהחל מ־2026 יחויב מס השבח בהדרגה גם עבור התקופה שלפני 2014 (שכאמור עד אז היה פטור).
הצעה זו, כמו כל הצעות המיסוי האחרות, נתקלה בהתנגדות חברי ועדת הכספים. היו שטענו שהשארת מס רכישה גבוה תפגע במשקיעי הנדל"ן ובהכנסות המדינה. אחרים טענו כי חיוב בעלי הדירות לדווח על הדירה הנוספת אף שהם פטורים ממס, תיצור סרבול בירוקרטי מיותר. ויו"ר הוועדה גפני תהה מדוע להביא מחדש הצעות שכבר נדחו בהרכב דומה של הוועדה בעבר, כאילו 7 באוקטובר היה חזיון תעתועים והגירעון בתקציב שייך בכלל לסינגפור.
אם בעבר, בתקופת משה כחלון כשר אוצר, עוד נעשה ניסיון להשפיע על מחירי הנדל"ן דרך מדיניות המיסוי (נזכיר שהטלת מס על דירה שלישית נכשלה בבג"ץ), כיום אין אפילו מראית עין לניסיון כזה. המלחמה בעזה הייתה הזדמנות יוצאת דופן לשחוט את כל הפרות הקדושות בנושא מיסוי הנדל"ן ולנתב את השוק באמצעות תנאי מיסוי שווים והוגנים.
ובכן, ניתן לצרף גם את הטיפול בנושא הנדל"ן לרשימת המחדלים הכלכליים שצוברת הממשלה. את המחיר משלמים כולנו באמצעות מחירי הדיור הגבוהים והיעדר מקורות הכנסה נאותים בתקציב המדינה.
הדוחות הכספיים של חברת התעופה אל־על שפורסמו אתמול, מלמדים משהו על הטלטלה יוצאת הדופן שחוותה. באופן לא שגרתי החליטה ההנהלה לחשוף את תוצאותיה במפגש פומבי עם התקשורת. תחילה לתוצאות:
החברה הרוויחה ב־2023 כ־125 מיליון דולר לפני מס בהשוואה להפסד של 14 מיליון דולר בשנה שקדמה לה. את הבוננזה האמיתית עשתה ברבעון האחרון של השנה, כשהרוויחה לפני מס 40 מיליון דולר, לעומת 7 מיליון דולר ברבעון הרביעי של 2022. ההכנסות בשנה החולפת זינקו ב־26% ל־2.5 מיליארד דולר וברבעון הרביעי עמדו על 678 מיליון דולר - עלייה של 21%.
כזכור, אל־על, בבעלות קני רוזנברג, המנוהלת שנתיים בדיוק על ידי דינה בן טל גננסיה, נקלעה במשבר הקורונה לסערת ברקים כאותו מטוס המיטלטל בשמיים ביום חורפי. היא עמדה על סף חיסול אבל הצליחה להתעשת, להבעיר מנועים ולהמריא מחדש. מאז המלחמה בעזה באוקטובר 2023 היא חווה פריחה יוצאת דופן, והדבר ניכר בהכפלת שווי מניותיה בשנה האחרונה. השאלה כיצד תיראה הנחיתה בהמשך.
דוחות אל־על מלמדים שהחברה ניצלה כשל שוק שנגרם מכך שכמעט כל חברות התעופה הזרות הפסיקו לטוס לישראל בעקבות המלחמה. טורקיש איירליינס לדוגמה, אחת החברות הפעילות ביותר, תחדש את הטיסות רק באוקטובר (בשלב זה הטיסות למדינה זו ממילא ריקות). רווחיותה השוטפת של אל־על מושפעת בראש ובראשונה מיכולת ההנהלה לשלוט בהוצאות כמו מחירי הדלק ושכר העבודה (במיוחד לטייסים). השליטה במחירי הדלק נעשית ב"עסקות גידור", והשליטה בשכר תלויה בהסכמי העבודה.
ואולם להנהלה יכולת השפעה מסוימת גם על צד ההכנסות. הדבר החשוב ביותר הוא שיעורי התפוסה במטוסים, רמת השירות (ההולכת ומשתפרת) ומחירי הטיסות. במחירי הטיסות נהנתה החברה בשנה האחרונה מבום על־קולי. היא שיחקה מול מגרש ריק, כי כל המתחרות, ובהן חברות לואו קוסט כמו ויז אייר, ברחו. נתח השוק שלה זינק בינואר 2024 לנתון המדהים של 72.8% ממספר הטסים. העובדה שנותרה יחידה במגרש הצדיקה את שמה כחברת התעופה הלאומית.
אבל באותה הזדמנות אל־על דאגה לתרגם את זה למונחי מחיר. מחירי הטיסות (במיוחד הטרנס־אטלנטיות לארה"ב) זינקו בעשרות אחוזים בנחישות של ג'מבו הניתק ממסלול ההמראה. מחיר כרטיס אקונומי לארה"ב זינק לעלות כרטיס ביזנס. טיסה לאירופה הגיע ל־2,000 דולר לכרטיס. אל־על הפכה, אם כן, אחד הגורמים העסקיים הבודדים בכלל ובענף התיירות בפרט, שהפיקו תועלת ממלחמת עזה, וכאמור בלי שום בושה לא היססה לנצל אותה לתועלתה. בזכות היותה שחקן בודד היא הכפילה את מספרי הטיסות הן למזרח ארה"ב והן למערבה (כמו לוס אנג'לס).
רגע לפני שהאוצר פוזל לעברה ומחייב אותה במס רווחי יתר (כמו שנעשה במערכת הבנקאית), השכילו מנהלי השיווק והפרסום לצאת ב"מיזמי חיבוק" מרגשים לחיילי צה"ל ואנשי המילואים. הקמפיינים היו אפקטיביים במיוחד וזכו להערכה. אחד הבולטים היה הקצאת עשרת אלפים כרטיסי טיסה חינם (לא כולל מסי נמל), שאזלו בתוך שעה. התנאי היה כמובן הצטרפות למועדון הנוסע המתמיד.
אבל לא לעולם חוסן. כוונת חברת יונייטד לשוב ולטוס לישראל מיום ראשון הקרוב תפתח את התחרות על הקווים הטרנס־אטלנטיים. בעקבות כוונה זו קרסו מניות אל־על ב־14%. אחר יונייטד יחממו מנועים חברות כמו דלתא, בריטיש איירווייז, קתאי (למזרח), לופטהאנזה ואייר פרנס, שכפיצוי על בריחתן מהשוק ייאלצו להוריד מחירים. שינוי תנאי השוק והפתיחה המחודשת לתחרות ישתקפו להערכתי בדוחות הכספיים לרבעון הראשון של 2024 (שמסורתית הוא חלש בגלל החורף) וביתר שאת ברבעון השני.
כדי להוכיח את עצמה לאורך זמן, אסור לאל־על לבנות את האסטרטגיה העסקית על מלחמות ישראל. לטסים אין סנטימנטים. היא חייבת להמשיך להתייעל, לפתוח קווי טיסה עדכניים (התואמים את טעמי הציבור שלאחר המלחמה) לנסות להתאפק עם חלוקת הדיווידנד (בזכות הרווחים החד־פעמיים) ולהמשיך לנצל את יתרונה היחסי בנתב"ג כנמל הבית.
ההחלטה מהשבוע להותיר את הריבית ללא שינוי התקבלה בהפתעה מסוימת: "אי־הוודאות בנוגע להשפעות המלחמה על האינפלציה עדיין גבוהה. פרמיית הסיכון של ישראל עדיין גבוהה, וכך גם סיכוני המלחמה", מסביר הנגיד פרופ' אמיר ירון את ההחלטה.
הראיון עם הנגיד מתקיים בתקופה שבה בנק ישראל נמצא על הכוונת של המערכת הפוליטית. לא מדובר רק על נושא הריבית אלא גם על עניינים נוספים, שעוד אגע בהם בהמשך, המאיימים על עצמאות הבנק המרכזי. עם זאת, העובדה שכהונתו הוארכה לקדנציה נוספת הופכת אותו למשוחרר יותר.
התרעות פיקוד העורף