בערב הפגישה כבר היה ברור שהממשלה אינה ממלאת את חלקה במאמץ, שאמור להתבטא בסגירת משרדי ממשלה או בצמצום כספים קואליציוניים. עובדה זו הפכה את הסיכוי לקבלת תביעות מהנהגת ההסתדרות לנמוך ביותר. בהתאם לכך, גם ההיענות של מזכ"ל ההסתדרות לדרישות האוצר היו חלקיות ביותר.
כך מיסוי קרנות ההשתלמות ירד סופית מהפרק. במסגרת זו הכוונה הייתה להטיל מס על צבירת החיסכון בקרנות ההשתלמות החל מהשנה השביעית לחיסכון (אחרי שהקופה הופכת לנזילה) ואילך.
גם הקפאת תוספות השכר והפגיעה בקצבאות אינן מקובלות על ההסתדרות. התנגדות נוספת נרשמה גם בזירת הגדלת הפרשות העובדים לפנסיה תקציבית, מ־2% מהשכר ל־7% ממנו. הנהגת ההסתדרות רואה בכך פגיעה מהותית בתנאי השכר של העובדים.
מאידך, ההסתדרות הייתה מוכנה לגלות התגמשות בסעיפים המהווים פגיעה נמוכה יותר בתנאי ההעסקה, כמו למשל דחייה נוספת בתשלום תוספת השכר במגזר הציבורי (במסגרת הסכמים שנחתמו בעבר), דחייה זמנית של המהלך להגדלת הקצבה הפטורה ממס שאמורה הייתה להיכנס לתוקף ב־2025, וויתור נקודתי על ימי ההבראה.
האוצר מבקש במסגרת הצעת התקציב לצמצם 40 מיליארד שקל מהיקף ההוצאה התקציבית ב־2025: 12 מיליארד שקל בקיצוצי הוצאות בתקציב ו־28 מיליארד שקל באמצעות העלאת ההכנסות ממיסים.
בעקבות התנגדות ההסתדרות לסעיפי מיסוי מהותיים הנאמדים במיליארדי שקלים, באוצר ייאלצו לחפש מקורות חלופיים כמו ביטול מדרגת המס הראשונה של הכנסות נמוכות, או לחלופין הצעה מרחיקת לכת יותר (שהסיכוי לקבלתה הוא אפסי) – העלאת המע"מ ב־2025 ב־1% נוסף, כך שיגיע בפועל ל־19% ולא ל־18% כמתוכנן.