1. הנבחרת לא עולה שלב

בתחילת 2014, לפני כעשור, זומנתי למסיבת עיתונאים במשרדי הממשלה בקריה בתל אביב, שבמהלכה בישרו שר האוצר לשעבר יאיר לפיד ומנהל רשות החברות דאז אורי יוגב על הקמת נבחרת דירקטורים לחברות הממשלתיות.

למען האמת, התרגשתי. חשבתי שמדובר ביוזמה מרעננת בסבך הסיאוב כדי לבלום מאות מינויים פוליטיים בלי בושה. אפילו אני, כותב שורות אלה, נפלתי בפח והגשתי מועמדות לנבחרת. למרות התארים האקדמיים, ניסיוני הניהולי והיכרותי את המערכת העסקית, נכשלתי בקבלה למועדון.

שיערתי שזה מקרי, אבל בחלוף הזמן התברר לי שמדובר בשיטה, ששיקולי הקבלה אינם תמיד ענייניים, ושהנבחרת לא חפה מאינטרסים נוספים. כשנתיים אחר הקמתה, שוחח איתי שר הביטחון לשעבר יואב גלנט וזעם על כך שקציני צה"ל בכירים שהשתחררו נתקלו בסירוב.

בשנתיים האחרונות שמאז הקמת ממשלת הליכוד נפרצו כל הסכרים, ותופעת המינויים הפוליטיים הלכה והחריפה: קריטריונים לחוד, וחברים וקרובי משפחה לחוד. השיקולים הפוליטיים ניצחו, ובענק. הקריטריונים הקשוחים גם מנעו מבעלי תפקיד ראויים את הסיכוי לקבלת משרת דירקטור.

אבל כשצריך מכופפים את הכללים. בימים אלה פרש שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ מתפקידו כיו"ר התעשייה האווירית. פרץ מונה ביוזמת שר הביטחון דאז בני גנץ, אבל אף שהיה זה שקידם את פרויקט כיפת ברזל והוכיח ניסיון ניהולי של עשרות שנים, לא אושר תחילה לתפקיד. בסופו של דבר, נדרשה החלטת ממשלה מיוחדת כדי לאשרו, והעתירה שהוגשה לבג"ץ – נדחתה.

פרץ סיים קדנציה מוצלחת מאוד והיה אמור להיות מוחלף על ידי איש הליכוד גלעד ארדן, לשעבר השגריר באו"ם. ארדן היה מועמדו של שר הביטחון לשעבר יואב גלנט וכבר צורף לדירקטוריון, אלא שרגע אחרי שגלנט הודח התערבבו הקלפים מחדש: השר המחליף ישראל כ"ץ הורה למנוע כינוס ישיבת דירקטוריון לבחירת ארדן כיו"ר.

עמיר פרץ (צילום: שריה דיאמנט, פלאש 90)
עמיר פרץ (צילום: שריה דיאמנט, פלאש 90)

למזלו, ארדן הוא מקורבו הפוליטי של השר דודי אמסלם, שיודע להפוך שולחנות והבטיח שהמינוי ייצא לפועל ויהי מה. ואם באמסלם עסקינן, נזכיר שהאדון דאג לשני מינויים פוליטיים נוספים. הוא צירף לדירקטוריון רפאל את איש הפריפריה הספרדי (סתם, בצחוק) פרופ' אלון פיקרסקי, שבמקרה הוא גם רופאו האישי של נתניהו. פרופ' פיקרסקי – למי שתוהה – אינו חבר בנבחרת הדירקטורים, אבל כשצריך מצפצפים על הנבחרת. עוד לפני פיקרסקי דחף אמסלם למינוי יובל שטייניץ כיו"ר רפאל.

רשות שדות התעופה נותרה בחודש האחרון ללא יו"ר דירקטוריון, לאחר שהמועמד של השרה מירי רגב לא אושר. אחרי שלא הצליחה להסדיר את ענייני התעופה לישראל, אבל התפנתה להביע תמיכה בנתניהו בעת עדותו, היא דוחפת למינוי מקורב כממלא מקום עד שמשהו ישתנה.

סאגת המינויים הלא ענייניים כוללת גם את סירוב הממשלה להאריך את מינויו של פרופ' דניאל הרשקוביץ כנציב שירות המדינה, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה. מיכל רוזנבוים פרשה מתפקיד מנהלת רשות החברות אחרי שהמאיסו עליה את החיים.

ויש עוד עשרות מקרים של מינויים פוליטיים ברכבת ישראל, בנתיבי ישראל, במשרד התחבורה ועוד – שעושים צחוק מהנבחרת. את המינויים מנסים להלבין באמצעות סחבת מכוונת, או בטריקים ושטיקים כמו מינוי "תואם נבחרת", "עוקף נבחרת", "תנאי כשירות מיוחדים" ו"החלטה חריגה".

במקביל, הוקמו ועדות שונות ומשונות, כמו ועדת קווינט, על מנת להגמיש כללים ותנאי קבלה. ולמרות כל אלה והנימוקים בדבר הצורך לקידום הפריפריה ולא רק את אנשי האליטה, שר התקשורת שלמה קרעי לא נח אפילו לרגע בניסיון להדיח את מישאל וקנין, בן עדתו ויליד אשדוד, מתפקיד יו"ר הדואר.

אם כך, כבר אפשר להבין את הפרינציפ. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אז למה בכלל להתעקש לקיים את השקר הלבן המכונה "נבחרת הדירקטורים". הגיעה העת להסיר את המסיכות ולפוגג את מסך העשן מעל תהליך המינויים, הנעשה בכסות של שיקולים ענייניים לכאורה.

בתנאים אלה הנבחרת שוב אינה עולה שלב. האינטרסים הפוליטיים יגברו, ולעולם יינקטו כל התרגילים והתעלולים כדי להתגבר על היועצים המשפטיים, חוות הדעת המלומדות וכללי המשחק ההוגנים. אז שישחקו הפוליטיקאים לפנינו, ואת התוצאות של מעלליהם ישפטו התקשורת או מבקר המדינה. החוק קובע שחובת הנאמנות של דירקטור היא בראש ובראשונה לחברה, ולא לשום פוליטיקאי תאב שררה. במקרה שהדירקטור התרשל או סרח, פתוחה הדרך לתבוע אותו ואת החברה - ועל הדרך לגבות תשלום פוליטי גם מהשר הממנה. אם זה עובד בחברה בורסאית, אין סיבה שזה לא יעבוד גם בחברה ממשלתית.

2. תחזיות או לא להיות

בישראל ניתן למנות שלושה מקצועות בעלי רמת סיכון גבוהה במיוחד: הראשון, לטעמי, הוא עובדים/עוזר בלשכת נתניהו, אחריו ניצב טייס ריסוס, והשלישי הוא חזאי - לא של מזג האוויר אלא פיננסי.

במקצוע הראשון משלם העובד בלבד את מלוא המחיר, ובמקרה של פאשלה הוא נזרק לכלבים. טייס ריסוס שנפגע כתוצאה מטיסה בגובה אפס, נותר עם ביטחון כלכלי חלקי ובריאות לקויה לאורך זמן. מנגד, איכות תחזיתו של החזאי משפיעה במישרין על הכיס של כולנו.

כטור שעיקרו ענייני כלכלה נתעלם משני המקצועות הראשונים, נניח לעוסקים בהם לגורלם, ונתמקד בחזאים. בימים אלה החלו גופי ההשקעות לנפק את שלל התחזיות לשנת 2025. אתלה כאן בענקי הדור, כמו הנשיא המנוח שמעון פרס ז"ל, שאמר פעם שחזאים צודקים בדרך כלל לגבי העבר – וקלע בול. על סקרים טען פרס שהם כמו בושם: מותר להריח, אך לא לשתות.

לא אחסל חשבונות עם החזאים מבתי ההשקעות השונים, שפישלו בענק, ולא אחשוף שמות, כי מספרם גדול מנשוא. ועדיין קשה להתעלם ממופרכות התחזיות עצמן. 2024 נפתחה בהחלטת נגיד בנק ישראל להוריד את הריבית ב־0.25%.

הריבית היא אחד המשתנים החשובים ביותר הקובעים את המגמות בשוק מטבע החוץ והבורסה. ההערכה הרווחת בתחילת השנה הייתה שיימשכו ירידות הריבית, ובסוף 2024 צפו כי היא תגיע ל־3.75%. הריבית כיום עומדת על 4.5%, ובינתיים אינה מתכוונת לזוז. בחלוף חודשי השנה ההערכות שופצו לשני הכיוונים.

דניאל חחיאשווילי (צילום: דוברות בנק ישראל)
דניאל חחיאשווילי (צילום: דוברות בנק ישראל)

לפני שלושה חודשים נרשם סוויץ' בעלילה, ומיטב החזאים, ואפילו הנגיד עצמו, לא היססו להזכיר אפשרות להעלאת הריבית בגלל קפיצת המדרגה באינפלציה. אלא שגם הערכה זו התנפצה בהמשך, והתחזית הפופולרית נכון לימים אלה היא להורדת הריבית ב־2025.

בבנק ישראל הניחו בתחילת 2024 שהאינפלציה ב־2024 תתכנס ליעד המחירים (1%־3%) ותסתכם ב־2.4%, ושב־2025 היא תרד ל־2%. אלא שהתחזיות העדכניות הגיעו זמן קצר לאחר מכן, ובאמצע 2024 כבר העריכו שהאינפלציה תחרוג מהיעד.

אך כמו כדור בדולח, שמנצנץ בכל פעם לכיוון אחר כשמזיזים אותו, כך הפכה ההערכה שהאינפלציה מתכנסת ליעד הממשלתי - לפופולרית בימים אלה. חלק מהחזאים חששו עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ששער החליפין של השקל־דולר ימריא ל־3.4 שקלים לדולר. בנק ישראל פתח את הברז ונאלץ בשבוע של 7 באוקטובר 2023 לפרוס רשת ביטחון למכירת עשרות מיליארדי דולרים. ואיפה נמצא היום הדולר? שער החליפין פסע השבוע בצעדי ענק לכיוון ה־3.5 שקלים.

ביחס לבורסה הפספוס היה ענק יותר. היו שניבאו התרסקות של שערי מניות נאסד"ק ועלייה בסיכון ההשקעה באיגרות החוב. בחלוף חודשי המלחמה ובהתקרב מועד הפסקת האש, תיקון המחירים בתל אביב הגיע בענק. בורסת נאסד"ק חגגה את אחת השנים הטובות ביותר אי־פעם.

תחזיות מקרו־כלכליות משפיעות על המשק כולו, כי מתוכן נגזרת תוכנית העבודה של כל חברה וחברה. אנשי מחלקת המחקר של בנק ישראל ועובדי הכלכלן הראשי באוצר אמורים להעריך נתונים מרכזיים כמו הצמיחה במשק, הגירעון, יחס חוב־תוצר, הכנסות ממיסים - ומכל אלה לגזור את התקציב. אלא שהשנה הם פישלו בענק, ואת הנחות העבודה שלהם אפשר לזרוק לפח.

בבנק ישראל פספסו אפילו גם ביחס לגובה הריבית. עיקר הביקורת מופנית כלפי אנשי האוצר. הנחות העבודה המוטעות בתקציב 2024 הטעו את שר האוצר ואת המשק כולו. בצלאל סמוטריץ' נאלץ לתקן ארבע פעמים את תחזית הגירעון, שהייתה מופרכת כמו הקביעה של בנימין נתניהו בתחילת 2024 שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט, ושציר פילדלפי הוא סלע קיומנו.

שר האוצר אפילו התערב על כך שהגירעון לא יחצה את ה־6% - והפסיד בענק. ההנחות ביחס לצמיחה במשק התנפצו בזו אחר זו, ואיתן גם ההבטחות לאזרחים שלא להעלות מיסים. מנכ"ל חברה עסקית שהתייחס ברצינות לתקציב 2024 עלול בימים אלה להיפרד מכיסאו.

לנוכח קריסת תחזיות 2024, יש להצמיד לתחזיות 2025 לא רק כוכבית אלא כוכב לכת שלם. ועדיין, לחזאים יש נסיבות מקילות. 2024 החלה במלחמה נגד חמאס בעזה, נמשכה במלחמה נגד החות'ים בתימן, ובהמשך איראן הצטרפה למלחמה, ולבסוף גם חיזבאללה. ואם לא די באלה, השנה מסתיימת כשעל גורלה של סוריה העצמאית מוצב סימן שאלה גדול.

בכל מקרה, עוד לפני שנכנסים לתחום עתיר סיכונים זה, מן הראוי להצמיד לתחזית הניתנת על ידי בנק מסחרי, בנק השקעות או בית השקעות גילוי נאות לגבי האינטרסים השונים. התחזיות לא ניתנות לשם שמיים או על מנת להפוך את הכלכלן הראשי של אותו מוסד לגורו כלכלי בעל מוניטין עולמי.

סביר שאנשי ההשקעות באותו מוסד חשופים מראש לתחזיות אלה. הם פועלים מן הסתם בהתאם להמלצות (מה שנקרא "מדברים מהפוזיציה"). ועדיין, אחרי שהחזאים לא נמנעו ממתן תחזיות לשנת 2024 למרות אירועי 7 באוקטובר, הייתי חושב פעם נוספת לפני אימוץ תחזית לגבי 2025.

קשה מאוד לנבא את כיווני המערכת הפיננסית ב־2025, ועם זאת, אני מעז לנבא שלמרות הכל התחזיות ישוגרו כבר בימים הקרובים. זה התפקיד של בתי השקעות, כמו שאחריותי ככותב שורות אלה - להאיר את עיני הקוראים.

3. דילמת המחירים

מדד חודש נובמבר, שיפורסם ביום ראשון הקרוב, הוא האחרון שיפורסם ב־2024: מדד דצמבר יפורסם ב־15 בינואר 2025, ואז יהיה ניתן לסכם את האינפלציה השנתית. לפי מדד אוקטובר, האינפלציה מתחילת 2024 מסתכמת ב־3.9%, וב־12 החודשים האחרונים – ב־3.5%.

מרבית החזאים צופים לנובמבר מדד שלילי (על איכות התחזיות הכלכליות הרחבתי בקטע הקודם), בין השאר - בגלל ירידת מחירי הטיסות, האטה במכירות הקמעונאיות, שיורידו מחירים, התחזקות השקל לעומת הדולר, שתוזיל את מחירי היבוא, ואולי גם ירידה במחירי הדיור.

מעניינת במיוחד הסקירה של יונתן כץ, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות לידר. לדבריו, "בטווח הקצר מסתמנת ירידה חדה במחירי הירקות, ובחודשיים הקרובים צפויים מדדים שליליים. אנו צופים אינפלציה של 2.3% שנה קדימה. בנק ישראל עשוי להוריד את הריבית במהלך הרבעון הראשון של 2025. לאחר פרסום מדד ינואר הגבוה, צפויה ירידה חדה בציפיות האינפלציה. אנחנו ממשיכים לצפות לשלוש הורדות ריבית". אשרי המאמין.

גם העובדה שתקציב 2025 לא יאושר במועד משיקולים פוליטיים עשויה לבלום את המדדים. מינואר 2025 ייכנס לתוקף תקציב המשכי, בהתאם לחודשים המקבילים ב־2024, עם הצמדה למדד. הגבלת ההוצאה תביא בפועל לריסון בהוצאות ולהאטה בקצב הזרמת הכספים למשק.

כל הסימנים המעידים בפועל הם של מחירים העולים ללא הפסקה (שטראוס הייתה האחרונה שהעלתה מחירים) בגיבוי ממשלתי. צונאמי המחירים שבפתח השנה החדשה כולל את עליית המע"מ, מחירי החשמל, המים, הארנונה, חלק מעמלות חברות כרטיסי האשראי ועוד.

בנוסף, קיימים סימני שאלה בנוגע להתמשכות המלחמה, שהבולט שבהם הוא מה הולך להיות עם החזית הסורית. כל אלה יבואו לידי ביטוי מעשי בהחלטת הריבית של בנק ישראל, שתתקבל ב־6 בינואר 2025.

באותו המועד תפורסם גם תחזית מחלקת המחקר. ההסתברות להורדת הריבית לנוכח סימני השאלה המתרבים היא אפסית, למרות פערי הריבית המתרחבים בין ישראל לעולם. כל עוד הממשלה לא תפנים שגם היא חייבת להיכנס לאירוע, האירוע ייכנס בה. הריבית לא תרד, ונתנחם בכך שגם לא תעלה.

4. מבצע דני

המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי חשוף בשבועות האחרונים למתקפות פוליטיות הנוגעות לרווחי הבנקים, שהסתכמו בתשעת החודשים הראשונים של 2024 בכ־22 מיליארד שקל. "הרווחיות היא גבוהה מדי. אחד ההסברים הוא כספים בהיקף של כחצי מיליארד שקל השוכבים בחשבונות עו"ש, מחציתם ללא ריבית. לרווחיות הגבוהה מתווספת תפיסה של חוסר הוגנות של הבנקים ללקוחות", הוא אומר.

"המערכת חייבת להפנים שההוגנות גם נוגעת לכספי הלקוחות, להזיז אותם מהעו"ש ולהציע להם מוצרי השקעה איכותיים", מוסיף המפקח בגילוי לב. "כמות הכספים בעו"ש מוגזמת ומהווה 30% מסך הפיקדונות. לפני עליית הריבית שכבו בעו"ש כ־60% מפיקדונות. הכסף אכן עבר לפיקדונות, אבל זה לא מספיק".

ומה אתם עושים כדי לעודד את המעבר?
"עשינו כמה צעדים מיידיים, וגם צעדים בעלי השפעה ארוכת טווח. אנחנו פועלים כדי להניע לקוחות להתחיל לפעול – באמצעות חיוב הבנקים לפנות לכל הלקוחות ולהתריע על מצבם בעו"ש. גם בכנסת מקדם ח"כ ארז מלול (ש"ס) יוזמת חקיקה בנושא.

"בנוסף, הבנקים יחויבו להנגיש מידע לגבי סוגי פיקדונות נפוצים ואפשרויות ההשקעה בהם. במקביל הקלנו על היכולת להעביר כספים בין הבנקים. בשיתוף רשות ני"ע, אנחנו גם עובדים על הוראה דומה לזו שבפיקדונות לגבי כדאיות ההשקעה בקרנות כספיות. אנו נתחיל לפרסם מידע באתר 'קו המשווה' שלנו, על מחירים וריביות של בנקים שונים. מדובר בכלי חשוב המאפשר יכולת השוואה בהיבטים צרכניים, כמו עמלות בניירות ערך, ריביות וגם שביעות רצון מהבנקים. הכלי נותן ללקוח את האפשרות להשוות נתונים בצורה חכמה ולהחליט".

אז מה הסיבה להחלטה על הקמת הוועדה לשיפור התחרות במערכת הבנקאית?
"בנוסף לכל הצעדים שעשינו עד היום, אנחנו רוצים לפתוח את השוק למתחרים נוספים, שיקבלו רישיון בנקאי ויעודדו את התחרות. פרסמנו דוח ביניים בנושא, ובימים אלה יושבים בצוות משותף עם האוצר כדי לחשוב איך לקדם מעשית את הצעדים הללו.

"האוצר שותף לתהליך, כי גם בהמלצות שלנו יש המון תיקוני חקיקה, וצריך את שיתוף הפעולה של האוצר ושל הכנסת. יש חסמי חקיקה שנוגעים גם למבנה התחרות - וצריך להסיר אותם. הוועדה התחילה לפעול ויושבת באופן רצוף, בלוחות זמנים שהוגדרו מראש".

תליתם תקווה בכך שהבנקאות הדיגיטלית תסייע לקידום התחרות, אבל בינתיים זה לא קורה.
"בינתיים נתנו שני רישיונות לבנקים דיגיטליים. אחד מהם (ואן זירו) עובד, ואחד (קאש) בדרך, והוא יתחיל לפעול במהלך 2025. כדי לבחון את ההצלחה צריך לתת לגופים אלה קצת יותר זמן. גם הניסיון בחו"ל של בנקים כאלה לוקח זמן, וצריך לתת להם אותו".

"לבנקים שכבר פועלים יש תרומה לתחרות עוד לפני שהם התחילו לפעול בצורה משמעותית בשוק. הם הזיזו את החשיבה במערכת הבנקאית. הבנקים המסחריים מוטים יותר לטובת הלקוחות, ואני מאמין שבחלוף הזמן הבנקאות הדיגיטלית תצליח ליצור שינוי".

אחת הבעיות המטרידות אתכם נוגעת לאשראי לדיור של קבלנים, המסתפקים בעת חתימת החוזה בתשלום של כ־15% מהעסקה, ואת היתרה – בסוף הדרך. מדוע התערבתם?

"בתחומי הדיור יש שני סוגי עסקאות: עסקת מימון, שבה הדייר משלם סכום ראשוני נמוך מאוד, והיתרה בסוף ללא קבלת משכנתה; ויש עסקאות שבהן חלק מסכום הרכישה מגיע דרך הלוואת קבלן. הסיכון המרכזי הוא שלקוחות נכנסים לעסקאות ללא הבנת המשמעות של תוספת התשלום.

"אנחנו מוטרדים במיוחד מהסיכון שקונים לא יוכלו בסוף הדרך לממש את העסקה, במיוחד אם תהיה ירידת מחירי דירות. בנוסף, כלל לא בטוח שבהמשך הדרך הם יקבלו את המשכנתה לקניית הדירה, ומה יהיו התנאים שלה. זה הסיכון המרכזי שראינו לאור הגידול המשמעותי בסוג זה של עסקאות מתחילת השנה. התחלנו לעקוב, והבנו שהקיפאון בשוק שאחרי המלחמה הניע את הקבלנים לתת תמריצים. בהתחלה עוד ראינו בכך דבר חיובי, אבל ככל שהתופעה המשיכה ללא קשר למלחמה, חששנו מהיווצרות סיכונים ארוכי טווח".

אז מה אתם מתכוונים לעשות בטווח המיידי?
"על רקע חששות, זומנו הבנקאים לשיחה עם סגן המפקח. הנושא במעקב צמוד, וההחלטות יתקבלו בטווח הקצר. עוד לפני שאנחנו נוקטים צעד מעשי, אנחנו מבקשים מהבנקאים לוודא ניהול נכון של הסיכונים מול הקבלנים. הדרך הנוספת בהמשך היא לשגר אזהרה לבנקים ולקבוע מגבלות נוספות במתן האשראי. עדיין לא החלטנו להתערב, אבל כאמור אנחנו במעקב צמוד".

מדוע השקתם מתווה סיוע נוסף גם לעסקים בצפון שאינם בקו הגבול?
"יצאנו עם מתווה הסיוע הראשון ליישובי הדרום שפונו כבר בשבוע הראשון למלחמה. המתווה התייחס לכל האוכלוסיות שנפגעו בדרום וגם לאנשי המילואים, במטרה לסייע להם לשפר את תזרים המזומנים. אבל בחודשים האחרונים ראינו שגם הצפון נפגע, ולאו דווקא אלו שיישובם לא פונה.

"גיבשנו את המתווה עוד לפני הפסקת האש, כי חשבנו שעוד לפני הסיוע הממשלתי יש מקום לתת הקלות לעסקים בצפון. אחרי הפסקת האש פרסמנו אותו רשמית".