מאז כבר הספיקו במשרד האוצר להחליט על הגשת ערעור על המסקנות שהופקו ולדרוש התייעלות במערכת הביטחון - אבל לא כאן קבור הכלב. 109 עמודים יש בדוח הוועדה. 109 עמודים שאומנם מפרטים סקירה ביטחונית נרחבת ומסבירים על כל איום שניצב בפני מדינת ישראל - אבל מפספסים כמה נקודות, שבלעדיהן הדוח לא שווה יותר מדי.
נתחיל בשורה התחתונה: לוועדת נגל הייתה הזדמנות אמיתית ליצור שינוי. במציאות ביטחונית כה מורכבת, הזדמנות לבחון ולבדוק את תקציב מערכת הביטחון והצבא, לארגן מחדש הלכי רוח, לערער על תפיסות תקציביות קיימות ולאתגר אקסיומות היא הזדמנות נדירה. בפני הוועדה הופיעו לא מעט גורמי מקצוע צבאיים, ביטחוניים וכלכליים, והיו לה את כל הכלים שנדרשו כדי להמליץ על שינוי. מה עשתה הוועדה עם ההזדמנות הזאת? השבוע התברר שהיא פשוט ויתרה עליה.
במסגור של טיפוח כוח האדם, מציעה הוועדה לבטל את ההצמדה של צה"ל לגופים אחרים על מנת שהפחתות בשכרם של אנשי המגזר הציבורי לא יחולו על המשרתים. בנוסף, הומלץ על תוספת של 250 תקנים נוספים של עובדי משרד הביטחון והוספת מכסות תקני ״רב־סרן בכיר״, בהתאם לבקשת מערכת הביטחון.
אפילו בסוגיה האקטואלית המתוחה של גיוס חרדים, נמנע פרופ' נגל לפרט שיטת פעולה. בתדרוך לעיתונאים, ובדוח עצמו, חזרה שוב ושוב המנטרה: ״שירות חובה שווה לכלל האזרחים הוא עקרון מכונן בחברה הישראלית. כלל אזרחי המדינה הם שווי זכויות וחובות ונדרשים לשאת בנטל השירות. הוועדה ממליצה לבצע את השינוי הנדרש בהדרגה ובהתאם ליכולות הגיוס של צה"ל וצרכיו". כשנשאל נגל איך הוא ממליץ לקדם את הנושא באופן פרקטי – הוא לא נתן מענה, וחזר על המנטרה.
במקביל, קידמה הוועדה בדוח מסר נוסף – הדרג המדיני לא מעורב מספיק בהחלטות מערכת הביטחון. קראתם נכון. "השפעת הדרג המדיני על תוכנית העבודה אינה מספקת, וכשהיא קורית היא ממוקדת בתחומים מצומצמים מאוד ובשלבים מאוחרים, שבהם ההשפעה כבר שולית", נכתב. מבחינת חברי הוועדה, הדרג המדיני היה מעורב מעט מאוד בהחלטות, ולא ניתנה לו הזדמנות להשפיע עליהן.
מקור מימון אחד שעליו מדבר הדוח הוא "הצמיחה הצפויה בשנים הקרובות״, והשני הוא הרזרבות של 2025. נגל עצמו אמר כי הוא בונה על הרזרבות שנשמרו לתרחיש הסביר, לדבריו, שבו לא תהיה מלחמה עצימה השנה. האם התכוננו בוועדה לתרחיש שעימותים בצפון, בדרום, מול החו׳תים או אפילו מול איראן יסלימו? לא נראה כך. והדובדבן שבקצפת: יתרת המימון, כ־10 מיליארד שקל, שלא יגיעו מהרזרבות ומהצמיחה, יגיעו לפי המצגת שליוותה את תדרוך הכתבים מ״מקורות אחרים״. אילו מקורות? לא ברור.
ועוד אנקדוטה חשובה: באותה שקופית במצגת מופיעה ההצהרה הבאה: ״הוועדה ממליצה בכל דרך לא להעלות מיסים לצורך ההגדלה הנדרשת בתקציב הביטחון, מעבר להעלאות שכבר נקבעו, לא ב־2025 ולא בשאר שנות התר"ש״. עוד באותו ערב, עם פרסום החלטת הריבית של בנק ישראל, טען הנגיד פרופ׳ אמיר ירון כי הממשלה תהיה חייבת לנקוט צעדים שיקזזו את הגדלת תקציב הביטחון. כשנשאל אם משמעות הדבר למעשה גזירות נוספות והעלאת מיסים, ענה מפורשות - "כן".
אז מצד אחד, הוועדה מסתמכת על תחזית בנק ישראל כדי לטעון שהצמיחה תספיק לממן את הגדלת התקציב. מצד שני, אותו בנק ישראל שטוען כי לא ניתן יהיה לעשות זאת מבלי להעלות מיסים – כבר פחות רלוונטי עבור נגל.
אצלנו, לעומת זאת, הסתירה הזו צריכה להדליק שבע נורות מהבהבות. כי את מחיר המלחמה שהצטבר עד כה החלו כל אזרחי ישראל לשלם רק בשבוע שעבר, עם כניסת הגזירות לתוקף. אבל את מחיר הגדלת תקציב הביטחון בסכום אדיר של 133 מיליארד נוספים, ויותר מ־250 מיליארד בעשר השנים הקרובות – עוד לא התחלנו לשלם.
התרעות פיקוד העורף