צמד המילים "יוקר המחיה" הפך לתואם מזג האוויר: כולם מדברים עליו, אבל אף אחד לא עושה שום דבר בקשר אליו. גם אנחנו, כאשר אנו נדרשים לאותו יוקר מחיה, נצמדים לדימוי השחוק של עגלת סופרמרקט עמוסה במצרכים – והרגע המבהיל שבו נגיע איתה לקופה, מתפללים שכרטיס האשראי יעמוד בחיוב שתפח בעשרות אחוזים.
כך, גם כאשר אנחנו נדרשים לצמד מילים אחר כמו למשל "משבר הדיור" (לפעמים גם "מצוקת הדיור"). גם כאן המחשבה נודדת אל זוגות צעירים שמנסים להקים את הקן המשפחתי שלהם בדירה בבעלותם, נאבקים להשיג הון ראשוני, זכאות למשכנתה – וכמובן בצורך לעמוד בתשלום החודשי בסביבה של ריבית מאמירה.
אז הנה הפואנטה, חברים: אם אין לכם את היכולת לייצר הון של קרוב ל־10 מיליון שקל, במציאות של יוקר מחיה שהופך לבלתי נסבל, נראה שחייכם עלולים להיות קשים מאוד.
ובכן, דירה באזור סביר במרכז הארץ תעלה לפחות 2 מיליון שקל. עזרה לילדים, אפילו בהנחה שההורים של בני הזוג העתידיים שלהם יתרמו סכום דומה – ושגם אותו ייאלץ הזוג הצעיר להשלים במשכנתה - מחייבת חיסכון של לפחות חצי מיליון שקל לכל ילד – והנה הגענו כבר ל־3.5 מיליון רק על נדל"ן.
גם כאן יש התניה: אם תרצו להוריש, אחרי 120 – שרק תהיו לי בריאים וחזקים - את דירת המגורים שלכם לילדים, תצרכו למצוא פתרון חלופי למימון ההזדקנות באחד מאותם פרויקטים נפלאים של דיור מוגן. אחרת עוד תגלו שאתם ממירים דירה, ששירתה אתכם במשך עשרות שנים, בסביבה שתבטיח לכם זקנה מכובדת בדיור מוגן למשך שנים ספורות בלבד.
אבל רגע, כאן לא נגמרו ההוצאות הגדולות שלנו: הרי כדי שהילדים יוכלו לעמוד בתשלומי משכנתה לדירה משלהם, שבה יגדלו את הנכדים שלנו, הם צריכים מקצוע טוב, נכון? וזה לרוב עובר דרך תואר אקדמי.
כמה עולה תואר כזה? גם אם התברכתם בילדים חרוצים שמשלבים עבודה ולימודים, הרי ששכר הלימוד הישיר לתואר ראשון יגיע לכ־50 אלף שקל לכל ילד – וזה כמובן בהנחה שציוני הבגרות שלהם היו טובים מספיק כדי ללמוד באוניברסיטה מסובסדת ולא במכללה פרטית. איך משיגים ציונים טובים? נכון מאוד: לא סומכים על מערכת החינוך־חינם ומחזקים את הילדים בעזרת שיעורים פרטיים במקצועות כמו אנגלית ומתמטיקה, והרי לכם עוד עשרות אלפי שקלים במצטבר.
וכמובן שלכל אלה יש להוסיף את הוצאות המחיה השוטפות, חוגים במתנ"ס, קייטנות, החלפה של רכב משפחתי בכל כמה שנים, טיסה לחו"ל מדי פעם. אתם יודעים, כל אותן הוצאות שמזינות את החיים במעמד הבינוני ששואף להיות בינוני־גבוה.
לא כך בישראל: כאן אנו חייבים את החיבור למדינה ואת הלכידות החברתית לא כלוקסוס, אלא כתנאי ראשון במעלה לקיום. לפיכך, יוקר המחיה המאמיר, שנראה לרובנו כמו משהו שמתבטא בעיקר בקנייה השבועית בסופרמרקט, הופך לאיום קיומי.
זאת ועוד: פוליטיקאים שמתייחסים אליו כאל מטרד שולי בין נושאי החוץ והביטחון של ישראל, חוטאים לא רק להבטחתם להילחם בו (אתם מוזמנים לצפות שוב בתעמולת הבחירות של רוב המפלגות שמרכיבות עתה את הקואליציה) אלא גם לחובתם לשמור על מדינת ישראל בחיים. לא פחות מכך. ועל כן אמרו מעתה: יוקר המחיה הוא סכנה קיומית למדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף