לפני כחמש שנים הקימה ד"ר תמרה קוליץ עמותה, שלימים הפכה לעמותת “למענם – רופאות ורופאים למען שורדי השואה". העמותה מספקת את שירותיה במגוון דרכים: במרפאות מומחים, בייעוץ טלפוני ובביקורי בית בתחומים שונים למרותקים באמצעות מרפאות ניידות. כמו כן, היא מסייעת לשורדים בהקדמת תורים ובהתמודדות עם בירוקרטיות שונות בתחום הרפואי.
"הטריגר המרכזי להקמת העמותה היה תקופת הקורונה", מספר רז אביטן־כץ, מנכ”ל העמותה. "ד”ר קוליץ זיהתה תופעות של הזנחה רפואית, בעיקר בקרב אוכלוסיית האזרחים הוותיקים ושורדי השואה. מצבם הבריאותי היה בלתי נסבל, ואף גרוע מכך, ונדרשה פעולה משמעותית". הקושי העיקרי, הוא מסביר, נבע מההבנה שההזנחה הבריאותית, ולו הקטנה ביותר, עתידה להוביל לבעיות קשות יותר. “אם לא הייתה הזנחה, היה אפשר ליצור שינוי מהיר. בעיות קטנות שניתנות לטיפול, אם הן מטופלות בזמן, היו חולפות. ד"ר קוליץ ראתה כאן את הרווח משני הקצוות: מהקצה של המטופלים ראינו באותן שנים שטף של אלפי פניות לעמותה במטרה לקבל סיוע כזה או אחר. בקצה השני, היו אלפי רופאות ורופאים שביקשו להתנדב ולתת מזמנם עבור ביקורי בית וסיוע ככל האפשר”.
כל זה כאמור קרה בתקופת הקורונה, ומאז זרמו הרבה מים בנהר. כיום, חמש שנים אחרי, מתנדבים בעמותה כ־1,500 רופאות ורופאים מומחים מכל תחומי הרפואה, המספקים לשורדים טיפול איכותי בהתנדבות מלאה, ועד כה העניקו יותר מ־10,000 טיפולים לניצולי השואה. למרבה הצער, מספר הפניות לסיוע רק הולך וגדל. בשנת 2024 קיבלה העמותה כ־5,600 פניות רפואיות, וכ־2,000 שורדי השואה חדשים ביקשו סיוע.
מיותר לציין כי כמעט כל מה שקשור בבריאות שורדי השואה רק החריף מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל - על אחת כמה וכמה בקרב אוכלוסייה שמלכתחילה נזקקה לעזרה. “אנחנו רואים עלייה של 150% בהשוואה לשנה הקודמת בכל הנוגע לביקורי בית של רופאים ושירותי מרפאה ניידת", אומר אביטן־כץ. “נתונים נוספים מצביעים על עלייה של 40% במספר הפניות לעמותה מאזור הצפון (כ־1,000 פניות משורדים המתגוררים באזור חיפה וצפונה מתחילת המלחמה - ט”ל) ועלייה של 80% במטופלים חדשים בדרום לעומת שנת 2023. הדרישה לשירותי ההסעה שמספקת העמותה זינקה ב־350% בצפון וב־160% בדרום, ושורדים רבים נאלצו לבטל טיפולים עקב היעדר פתרונות תחבורה".
“חשוב לומר שהבעיה לא התחילה בגלל המלחמה אלא החריפה בעקבותיה", מדייק אביטן־כץ, “רבים מקרב אוכלוסיית שורדי השואה הם חסרי עורף משפחתי. המלחמה יצרה קיצוניות נוספת במצב, בוודאי בצפון ובדרום ובמקומות שבהם הייתה פחות נגישות מטבע הדברים. פעמים רבות ראינו ניתוק בין המשפחה שגרה קרוב ויכולה לתת מענה לבין הסבא והסבתא או ההורים".
אביטן־כץ מסביר כי הבעיה עבור אוכלוסייה זו מתפרסת על כמה מוקדים. “קודם כל, הנושא הדיגיטלי - המעבר לדיבור מול בוטים וצ’ט דיגיטלי, כנ”ל בפניות לטיפול רפואי, ובוודאי המחסור בנציגי שירות ששולטים בשפות מגוונות ושומעים אותך. כל אלה גורמים לאנשים הללו לחוש מנותקים. אנשים שהתקשרו אלינו למוקד עוד טרם המלחמה היו מדברים על כך שהם ממודרים משירותים רפואיים מהסיבות הללו. בנוסף, מי שגר בפריפריה, או חסר עורף משפחתי תומך, מוצא את עצמו לעיתים לבד. כמו כן, זמני ההמתנה שלהם לרופאים או למענה רפואי התארכו באופן משמעותי”.
ההמתנה הארוכה לתורים היא בעיה מוכרת. על פי דוח מבקר המדינה האחרון, בעוד שבמחוז תל אביב יש 5.5 רופאים לכל 1,000 נפש, במחוזות הצפון והדרום הנתון עומד על 2.7 בלבד - והפער הזה מתורגם לחודשים של המתנה לרופא מומחה. מבוגרים בני 70 ומעלה ממתינים יותר זמן לתורים בהשוואה לצעירים בני 20־30, עם פער ממוצע של 8־12 ימים בכל התחומים. ביישובי הפריפריה יש 18־35 תחומים רפואיים בלבד לעומת 69 תחומים בתל אביב. מתוך 37 תחומים שנבדקו על ידי מבקר המדינה, נמצא כי ב־32 מהם זמני ההמתנה של גברים קצרים יותר משל נשים, עם יחס של יום אחד ל־22 ימים. “אנחנו לא רוצים ששורדי השואה והאזרחים הוותיקים יהיו החצר האחורית של מערכת הבריאות. לצערי, אנחנו רואים את זה מגיע”, חורץ אביטן־כץ.
פעילות העמותה כוללת מענה טלפוני ראשוני מקצועי, שלאחריו הרופאים מחליטים בהתאם להערכה הקלינית באיזו דרך לטפל - ביקור בית למרותקי בית, תיאום ביקורים במרפאות מומחים ושירותי הסעה אליהם, וכן טיפולים דרך המרפאות הניידות שנרכשו הודות לתרומתם של משפחת ספרא, קרן DM ובסיוע אגף הקרנות של הביטוח הלאומי. המרפאות הניידות מאפשרת לשורדים לקבל שירותים רפואיים ישירות בביתם. טיפולים בתחומים כמו רפואת עיניים, רפואת עור, ואף אוזן גרון, המוגדרים כ”טיפולים שגרתיים”, ניתנים מתוך ההבנה שהם יכולים להיות קריטיים לאיכות חייהם ולשמירה על בריאותם של המטופלים.
“הדבר הכי מרגש בעבודה היומיומית בעמותה הוא רוח ההתנדבות” מוסיף אביטן־כץ. “מדובר באנשים בכירים, כולם מנהלי מחלקות וסגני מנהלים, שמסיימים את יום העבודה המאוד אינטנסיבי שלהם בבתי החולים או בקופות החולים, ובדרך הביתה הם עוצרים לביקור בית בפריפריה ובכל מקום שבו זקוקים להם. עוצרים ובודקים. מצד אחד הם חלק ממערכת הבריאות, ומצד שני הם יודעים ומכירים את החסרונות של המערכת, ולכן נותנים מזמנם. אני תמיד שואל אותם: מאין הכוח הזה לנסוע לאופקים אחרי יום עבודה? וכולם, ללא יוצא מן הכלל, אומרים לי שהם מבינים שאין סיכוי למערכת לראות את כולם ולתעדף את כולם, ובסוף הם עוד מודים לעמותה”.
הצורך במתנדבים מתחום הרפואה עולה כל הזמן, ובעמותה אומרים שהם ממשיכים כל העת לגייס רופאים ורופאות. “ככל שיהיו לנו יותר, כך זמני הטיפול של העמותה יהיו יעילים יותר, מהירים יותר, עם יותר תחומי התמחות, ונוכל לטפל גם במגוון רחב יותר של צרכים רפואיים”.
התרעות פיקוד העורף