"הגעגוע קשה, אבל אנחנו מנסים להנציח את אורן באמצעות היקב. בכך שכל מי שיגיע לכאן וישתה וישמע את הסיפור, יזכור אותו עם חיוך. זו המשימה שלנו", אומר אייל שטרן, בעלי יקב אורן ואחיו של אורן שטרן ז"ל, שנהרג בקרב עם מחבלים על הגנת מושב נתיב העשרה בשבעה באוקטובר.
ביום שישי הקרוב, שבעה בפברואר, ייפתח רשמית במושב נתיב העשרה יקב אורן, הקרוי על שמו של אורן שטרן ז"ל. ההשקה תתקיים במסגרת אירועי "דרום בלב", שהחלו ביום ראשון השבוע ויימשכו עד סוף פברואר.
תוכנית ״דרום בלב״, שעד המלחמה הייתה ידועה כפסטיבל "דרום אדום", נבנתה על ידי עמותת התיירות שקמה בשור, בשיתוף פעולה עם הקרן הקיימת לישראל. האירועים השנה מתמקדים בתמיכה בעסקי התיירות המקומיים, לצד המשך הדחיפה להשבת כל החטופים. מנהלת תקומה תומכת באירועי "דרום בלב", וכך גם בנק הפועלים.
אורן שטרן, בן 49 בנופלו, היה מהנדס אלקטרוניקה ובקרה והתגורר בנתיב העשרה, דלת מול דלת ביתם של אחיו אייל וגיסתו מלי. "התקשרו לבעלי בשבעה באוקטובר ב־6:37 בבוקר, ואמרו: 'אייל, צא החוצה, יש מחבלים'", משחזרת מלי את שאירע בשבת השחורה.
"אנחנו היינו אז עם הילדים בכנרת. אייל אמר שהוא לא בבית וביקש שיעירו את דני ואת אורן, שיצאו. דני וובק ז"ל, גם הוא שכן שגר מולנו, ואורן, יצאו שניהם בגבורה מיד. אורן, שהיה חבר בכיתת הכוננות, שם שכפ"ץ ויצא בכפכפים, עם נשק. דני יצא עם אקדח. אורן ודני ניהלו קרב לחימה עם מחבלי הנוחבה ואפשר להגיד שהם הצילו את השכונה. שניהם נהרגו בקרב".
לעשות דברים לנפש
הרעיון להקים יקב עלה במשפחת שטרן חודשים לפני השבת השחורה. "לי ולבעלי יש רכבי אספנות. זה אחד התחביבים שלנו", מספרת מלי. "היינו נוהגים לנסוע עם רכב האספנות הכחול שלנו בכל סוף שבוע לאיזה יקב, כי אנחנו אוהבים יין. ואז, יום אחד, עלה החלום ואמרנו למה שלא נשתול אצלנו גפנים ונכין בעצמנו יין? במאי 2023 כל המשפחה – אני, בעלי, ארבעת ילדינו וגם אורן – שתלנו גפנים בנתיב העשרה".
"הייתה חגיגה. ואז אמרנו שעד שיהיו לנו ענבים משלנו, מה שלוקח כשלוש שנים, נקנה ענבים ונתחיל להכין יין. בספטמבר התחלנו להכין יין. אורן ואייל בנו ממש בידיהם את היקב. החלום של אורן היה להכין בירה, אז החלטנו שנכין גם יין וגם בירה. זה היה שבועיים לפני האסון".
"אנחנו שני אחים במשפחה. אורן גדול ממני בארבע שנים, ותמיד היינו יחד", מספר אייל. "מעגלי החברים היו אותם מעגלים, טיילנו יחד, נסענו לחו"ל לגלוש יחד, היינו מאוד קרובים. כמעט בכל יום, בסוף היום, היינו שותים בירה במרפסת שלו. כשהייתי חוזר מהעבודה, הוא כבר היה מחכה לי עם הבירה הקרה. אורן היה רווק והילדים שלנו היו בטוחים שיש להם שני אבות. הם ממש היו כמו הילדים שלו. הוא טייל איתם המון, לימד אותם לגלוש. בכל דבר שלא הייתי זמין, היה להם את אורן".
ואז הגיעה השבת השחורה.
"הבנתי שאורן יצא מהבית להילחם ב־6:40. לאחר מכן, כשהוא לא ענה, כבר תיארתי לעצמי מה קרה. אח של מלי, שהיה במושב ופינה את כל הפצועים והגופות, אישר לי את זה בוודאות בשעה 11".
בעקבות השבעה באוקטובר פונה מושב נתיב העשרה. אייל, קבלן תשתיות במקצועו, גויס למילואים. בנם של בני הזוג לחם בעזה. "ואני ושלוש הבנות נדדנו די הרבה", מתארת מלי.
"התחלנו בהרצליה, עברנו לבית ינאי, גרנו שבועיים במלון עם חברי המושב, ואז שכרנו דירה בתל אביב עם עוד כמה משפחות מנתיב העשרה. במרץ האחרון עברנו לאשקלון, ובערב סוכות 2024 היה הלילה הראשון שלנו בנתיב העשרה. חזרנו הביתה, כשהמושב עדיין היה מפונה ונחשב שטח צבאי סגור".
למה החלטתם לחזור?
"קודם כל, הילדים מאוד ביקשו לחזור, רצו הביתה. חוץ מזה, בספטמבר האחרון החלטתי שאני עוזבת את העבודה שלי. עבדתי 25 שנה באינטל, אהבתי מאוד את העבודה, אבל הרגשתי עומס נפשי. חשתי שאני צריכה זמן לשיקום ולעשות דברים לנפש. איבדנו גם את אורן, גם את דני וגם שכנים יקרים נוספים מהמושב".
הוסיף כי "בת הזוג של הבן שלי, מקיבוץ נירים, איבדה בשבת הארורה את אבא שלה ואת אחותה. הבת שלי איבדה שלושה חברים, בני שכבה שלה. כל האבל עוטף אותנו בצורה מחרידה. אבל אין כל כך ברירה, אתה חייב להיות שורד. מנסים לנהל את האבל, כמו שאני אומרת. לכן עזבתי את העבודה כדי לשקם את עצמי ואת הילדים".
הוסיפה: "אייל, ייאמר לזכותו, החזיר אותי קודם כל ליקב, לעשות דברים שאני אוהבת. בזכות העשייה הזאת ביקב, בזכות האדמה, הצלחתי גם לחזור הביתה".
הדמות שעל הלוגו
את היין מייצרים בינתיים ביקב אורן מענבים המגיעים מכרמי יוסף, ממצפה רמון ומהגליל העליון. היינות הם מרלו, שיראז, קברנה סוביניון ורוזה. במקום מכינים גם בירת חיטה בשם "מוקיס", שם חיבה שילדי משפחת שטרן נהגו לכנות בו את דודם, אורן.
התווית על בקבוק הבירה נושאת את תמונתו של אורן. מלי מספרת שבני המשפחה גם קעקעו את דמותו על גופם: "זה קעקוע של אורן, עם הגלשן ביד והכובע על הראש. וזה גם הלוגו של הבירה והיין, הדמות של אורן בדרך לים. הגשמנו את החלום שלו, ואנחנו מכינים גם בירה. בירת חיטה, כמו שהוא אהב".
הכוונה המקורית לא הייתה לפתוח את היקב לקהל הרחב. "חשבנו לעשות את זה רק למשפחה, סוג של יוזמה ועשייה משפחתית", מלי אומרת. "אבל לאחרונה הבנו שזה הדבר הנכון לעשות כדי להנציח את אורן דרך היקב הזה. רצינו להנציח אותו בדרך שמחה, כי אורן היה איש שמח. תמיד רק מחייך, בעל נתינה אין־סופית, בחיים לא אומר 'לא'. הוא היה אהוב על כולם, היה מהאנשים הכי טובים. ואם לזכור אותו, אז עם הבירה והסיגריה ביד, ובחיוך שלא יורד ממנו".
"התחלנו לבנות את היקב יחד, כמו כל דבר שעשינו יחד", מוסיף אייל. "ואז אורן אמר שאם עושים יקב, אז בוא נייצר גם בירה. לא הייתה לנו כוונה לעשות זאת באופן מסחרי, רק משפחתי. אורן מאוד אהב ליהנות מהחיים, ולכן מתאימה לו הנצחה שמחה. גם השבעה וגם האזכרה שלו היו עם איזה חיוך. תמיד נשתה לזכרו, נחייך ונשמח, כי זה מה שאורן היה רוצה שיהיה".
במהלך חודש פברואר, במסגרת אירועי "דרום בלב" שבהם אתרי התיירות חוזרים לארח לאחר תקופה ארוכה וקשה, יקב אורן יהיה פתוח לקהל המבקרים בימי שישי־שבת בשעות 10:00־16:00. החל מחודש מרץ המקום יהיה פתוח באותן השעות בימי חמישי־שישי, ובשאר ימות השבוע בתיאום מראש.
היינות והבירה יימכרו בשלב זה ביקב בלבד. "עכשיו כבר אפשר להיכנס למושב בליווי של תושב נתיב העשרה", מעדכנת מלי, שהפכה לפנים של העסק, למארחת. כל בני המשפחה נוטלים חלק בייצור היין והבירה ומסייעים בכל הדרוש להפעלה ולאירוח.
"מי שיגיע, יוכל קודם כל לשבת במקום, ליהנות מיין, מבירה, מפלטת גבינות. מי שירצה יוכל לשמוע את סיפור היקב, וגם לראות את רכבי האספנות. כל אחד והבחירה שלו. אפשר לתאם גם מפגשים לקבוצות. חשוב שאנשים יבואו וייהנו, שיגיעו להתאוורר", אומרת מלי.
פתיחת היקב מרגשת אתכם?
מלי: "מצד אחד, אני מאוד מתרגשת, כי זה היה החלום שלנו. מצד שני, עדיין אין לי את שמחת החיים והתשוקה לחיים שהיו לי. התחושות שלי מאוד סותרות כרגע".
אייל: "ההתמודדות האישית שלי לא פשוטה. זה קשה, אורן חסר לי, יש געגוע גדול. אבל בזכות היקב אנחנו מעבירים את המסר של אורן: שאנשים ימשיכו לשתות ולחייך".