ערב מלחמת העולם הראשונה מדינות אירופה נקטו במדיניות פרוטקציוניסטית, שהתבטאה במכסי מגן ובמלחמות סחר, מה שהגביר את היריבויות הכלכליות והלאומיות. בריטניה, שהייתה בשיא עוצמתה, הוציאה חוק עוד בשנת 1887 כי על כל סחורה חייב להיות מוטבע היכן יוצרה. כך נוצר המושג MADE IN GERMANY , שנועד ללעוג לגרמניה.
תוך כמה שנים האילוץ הבריטי הפך לחרב פיפיות, וההטבעה "יוצר בגרמניה" הפכה למותג של איכות. גרמניה, שהייתה בעלת תעשייה מתקדמת לעומת מדינות אירופה אחרות, נזקקה לשווקים חדשים, הרגישה כלואה מנגישות לשווקי סחר בשל מדינות אחרות, מה שהגביר את היריבות הכלכלית מולן והיה לבסוף בין הגורמים למלחמה.
השפל הגדול של שנת 1929 בארה"ב, שמהר מאוד התפזר והתפשט לכל העולם, הוביל לגל של פרוטקציוניזם עולמי, במיוחד עם הטלת מכסים כבדים בשנת 1930 על ידי נשיא ארה"ב הרבט הובר, שהטיל מכס של 40% עד 60% על 900 מוצרים בכדי לשפר המצב הכלכלי התעשייתי ואת התוצרת החקלאית בתוך ארה"ב. זרים משכו כספם מארה"ב, שערי המניות בניו יורק התמוטטו. העוני פשה. הסופר המהולל ג'ון סטיינבק כתב ספר אלמותי קנוני בשם "ענבי זעם", שתיאר חקלאים אריסים שנזרקו מאדמותיהם על ידי הבנקים תאווי הבצע והפכו לנוודים.
מדינות רבות הגיבו בהעלאת מכסים משלהן, מה שהוביל לקריסת הסחר הבינלאומי, אבטלה, תסכול ולהעמקת המשבר הכלכלי. גרמניה ויפן, שסבלו מגישה מוגבלת לשווקים ולמשאבים, פנו למדיניות חדשה של התפשטות צבאית כדי להבטיח לעצמן מקורות כלכליים ושווקים, מה שהוביל ישירות לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
עוד קודם לכן פגעה העלאת מכסים במדינות הדרום של ארה"ב, שהיו דווקא במגמת הפחתת מכסים לאורך שנים ופרשו מהקונפדרציה מפני שהיו תלויים בסחר העולמי בעיקר עבור גדולי הכותנה שלהם, שהיו מבוססי עבדות. תלויים בייצוא כותנה ובייבוא מוצרים אירופיים, מדינות אלה ראו בהעלאת המכסים פגיעה כלכלית אנושה. ואף שהעבדות הייתה הגורם המרכזי למלחמת האזרחים, המדיניות הפרוטקציוניסטית של מדינות הצפון תרמה למתיחות בין הצדדים והאיצה את התפרצות המלחמה בשנת 1861. האמריקאים לא למדו ממלחמות נפוליאון, שניסה להטיל אמברגו על הסחר הבריטי ולהגן בכך על כלכלת צרפת. הדבר גרר התנגדות כלל אירופית, כולל רוסיה הצארית, נפוליאון פלש לרוסיה ולבסוף קרס והובס.
אף שפרוטקציוניזם נועד להגן על כלכלות מקומיות, לעתים קרובות הוא יוצר מתחים בין-לאומיים שעלולים להוביל לעימותים צבאיים. מלחמות רבות פרצו כאשר מדינות חשו שהן נפגעות כלכלית וראו במלחמה פתרון להבטחת סחר, השקעות, תעסוקה והמשך הצמיחה. מלחמת הסחר בה פתח מחדש הנשיא טראמפ לא תתרחב, התוכנית אינה מוחלטת, יהיו בה שינויים קדימה ואחורה. מדובר בכלי כלכלי של טראמפ להשגת מטרות מדיניות.
טראמפ, איש עסקים ממולח, מעוניין בראש ובראשונה לנהל ממשא ומתן עם מדינות שנהנות משילוח סחורות לארה"ב כמעט ללא הפרעה, ללא הדדיות בתנאי הסחר, ועם מדינות נאט"ו שאינן משלמות עבור הסדר העולמי תחת ההגמוניה האמריקאית, שעיקרו נטל צבאי הנופל על ארה"ב מאז תום מלחמת העולם השנייה. תוכנית מרשל שיזמה ארה"ב בתום מלחמת העולם השנייה לשיקום אירופה, הסתיימה, אומרים האמריקאים, ועל אירופה לעמוד על רגליה בכוחות עצמה. טלטלות פוליטיות, מדיניות, צבאיות ושווקים במסחר בשווקי ההון – כולם עוד לפנינו.
הטור המלא - מחר ב"מעריב עסקים"