העמותה מפעילה תוכנית מנהיגות שנתית בפריסה ארצית וסדנאות נוספות המסייעות לנערות לפתח הערכה עצמית חיובית לטווח רחוק, והחל מיום ראשון ולאורך השבוע הבא (2־6 במרץ) יתקיים, זו השנה החמישית, אירוע השיא של העמותה – “שבוע הנערה הישראלית”. במהלך השבוע למעלה מ־3,500 נשים בכירות ומעוררות השראה מהמגזר העסקי, הציבורי, האקדמיה והחברה האזרחית ישתתפו בפעילות ובמפגשים בכיתות מול כ־100 אלף בנות ובני נוער מכל רחבי הארץ, במטרה לעודד נערות לשאוף גבוה ולקדם שוויון הזדמנויות מגדרי. מסר האירוע, “העולם מחכה לך”, נועד לחבר נערות צעירות לתחושת המסוגלות וההצלחה, ולהבהיר ש”זה לא גדול עלייך, תגדלי לתוך זה”.
רגע לפני האירוע ארזי־מלינרסקי מדברת על המסרים שהעמותה מנסה להעביר לנערות, וגם מספרת על השפעת החשיפה התקשורתית של נשים מובילות וחזקות במהלך מלחמת חרבות ברזל על תחושת המסוגלות בקרב נערות. “המלחמה הביאה להזדמנות גדולה מהבחינה הזו”, היא אומרת. “יש המון נשים בפרונט, גם בלחימה עצמה וגם ביוזמות של כל מיני חמ”לים של התנדבות וסיוע. יש גם נשים שהן בחזית המאבק לשחרור החטופים. נערות ראו את זה. ראו עד כמה נשים מנפצות סטיגמות. זה תרם לשיפור תחושת המסוגלות האישית שלהן. הן רוצות להיות בעלות השפעה ולקבל החלטות חשובות בחברה או בפוליטיקה. כמו כן, ראינו מוטיבציה גדולה לגבי שירות קרבי.
“נערות גם מדברות על התצפיתניות, מעריכות אותן. יש הזדהות עם התצפיתניות ממקום של כוח. הן מודל של נשים חזקות. גם כל אחת מהתצפיתניות בפני עצמה וגם כקבוצה מעוררות השראה. נערות רואות את זה, חוות את זה. החוויה היא של עוצמה וכוח”.
עניין של תפיסה
על פי עמותת שוות, בגיל ההתבגרות הביטחון העצמי של נערות יורד בכ־30%, ובעוד בנים נוטים להגדיר את עצמם ”חסרי פחד”, בנות בוחרות במילים כמו “ביישניות” ו”מודאגות”, ונוטות להימנע מאתגרים שבהם יש להן סיכוי לא להצליח. עוד עולה מהמחקרים שנערות נוטות להאשים את עצמן כשהן נתקלות בכישלון, בעוד בנים בדרך כלל מאשימים נסיבות חיצוניות.
בשל נטיות אלו צעירות רבות נמנעות מלהגשים את הפוטנציאל המלא שלהן, וכך גדל פער ההזדמנויות בין גברים לנשים. העמותה פועלת לשינוי המצב הקיים על ידי מתן כלים פרקטיים לנערות, חוויית מנהיגות חיובית וחשיפה לנשים שהצליחו בעולמות שונים. “יש פער בין המסוגלות האמיתית של נערות לבין מה שהן חושבות על עצמן”, אומרת ארזי־מלינרסקי, העומדת בראש העמותה משנת 2021. “אני לא מצפה מילדה בת 12־13 שתבנה כבר לעצמה תכנון קריירה, אבל אנחנו כן מכניסות מודלים נשיים לחיקוי ולהזדהות בתור השראה.
זה לאו דווקא ללמוד על המנהיגות הכי גדולות בעולם, אלא לפגוש עולמות מקצועיים, לפגוש נשים שהצליחו בקריירה שלהן. אנחנו עובדות עם המון ארגונים וחברות עסקיות ומייצרות מפגשים בין נשים מהחברות הללו לבין הנערות. המטרה היא כאמור להראות שהן מסוגלות, לקבל כלים לדרך, לנרמל אתגרים וחששות ולהסיר המון חסמים פנימיים, אחרת יהיה מאוד קשה לפרוץ קדימה”.
העמותה רתמה עשרות ארגונים וחברות במשק שמשתפות עימה פעולה בתוכנית המנהיגות לנערות, וגם בשבוע הנערה הישראלית. בין הגופים: בנק הפועלים, שטראוס, יוניליוור, מיקרוסופט ישראל, טבע, Meta ישראל, אמדוקס, קימברלי קלארק, אלביט, PWC, Applied Materials, Natural Intelligence, AAT&T, אדמה, מימון ישיר ועוד.
“בנינו איזשהו מודל שהוא מלכתחילה win־win”, מציינת ארזי־מלינרסקי. “סיפור ההשראה הוא חלק ממודל השינוי שלנו. צריך להרגיש ולשמוע נשים שהצליחו. אנחנו מראות לנערות שאפשר להגיע רחוק, ומתוך זה נוצרות שאיפות. כמו כן, בסופו של דבר קידום נשים והכללה מעסיקים גם את הארגונים עצמם. זאת לא רק האג’נדה החברתית שלהם, אלא גם העסקית. אנחנו יודעים שארגונים מגוונים יותר מגיעים לתוצאות עסקיות טובות יותר. במודל שאנחנו עובדות לפיו עם הארגונים העסקיים אנחנו מאפשרות לנשים של אותם הארגונים להיות חלק, להתנדב, להיות שותפות בשינוי. בדרך הזו אנחנו גם מצליחות להגדיל מחוברוּת עובדים וגם מחזקות את תחושת הערך של אותן הנשים, והמעסיק מרוויח מכך”.
גם הן עצמן זקוקות להעצמה?
“בתחילתו של מיזם שבוע הנערה הישראלית, כשהזמנתי נשים להגיע כמעוררות השראה, רבות מהן ענו לי תשובות בסגנון של ‘אני לא מעניינת, מה יש לי כבר לספר? אני מכירה מישהי תותחית, אני מעבירה לה את הפנייה’. התופעה הזו היא רחבה בצורה קיצונית. אם אני לא מנכסת לעצמי את הניצחונות וההישגים שלי, אז איך אני יכולה להעביר זאת הלאה? לכן שבוע הנערה הוא מיזם שבעצם מועיל לכולנו”.
היום כבר קל יותר לגייס נשים קרייריסטיות למיזם?
“כאמור, אלפי נשים משתתפות כיום במיזם הזה, אבל עדיין אפשר לראות נשים בתפקידי מפתח שקשה להן לנכס לעצמן את ההצלחה. בכלל, נטייה של נשים היא לייחס הצלחות לגורמים חיצוניים. כמו שנערה תענה לך ‘הצלחתי כי המבחן היה קל’, אז בגיל 30 את עדיין יכולה לא לקחת את כל הקרדיט, ויכולה לומר ‘הצלחתי כי היה לי מזל’. ואילו אני רוצה שיגידו ‘הצלחתי כי ידעתי לקחת את ההחלטות הנכונות’. אני מאמינה שארגונים הם סוכני שינוי, הם נמצאים יחד איתנו בדבר הזה. הארגונים גם מרימים לנשים שעובדות אצלם ברגע שהן משתתפות במיזמים שלנו. אנחנו גם מעבירות להן סדנאות סטוריטלינג כדי להוריד חסמים וחששות”.
את המטרה לשאוף גבוה אי אפשר לנתק מכל הקשור לתגמול הכספי. “כסף הוא נקודה נורא חשובה ונורא בעייתית כשמדברים בהקשר של נשים”, מדגישה ארזי־מלינרסקי. “עוד לפני שמדברים על פערי שכר בין נשים לגברים צריך לדבר על עצמאות כלכלית, על מימוש פוטנציאל כלכלי. במהלך התוכניות שלנו אנחנו נוגעות גם בנושאים פיננסיים עם ילדות, ממש תכנון תקציב. שגם בת 12 תבין רגע מה זה, שתרגיש בנוח להתעסק עם זה. בגישה שלי לא מעניין אותי להגיד עכשיו לנערה בת 12 שיש פערי שכר ושנשים מרוויחות פחות מגברים. זה לא מקדם שבירה של תקרת זכוכית. מה שכן מעניין כרגע זה לתת לה כלים פיננסיים ופרקטיים כדי שבעתיד תוכל לבקש מה שמגיע לה”.
“המטרה היא שבסופו של דבר נשים כן יבקשו קידום, כן יבקשו העלאה. האחריות שלהן היא לבקש את השכר המקובל בתפקיד שלהן, השמיים לא ייפלו. כמו כן, תפקיד המעסיק להיות הוגן, ואם בריאיון העבודה ביקשת שכר נמוך יותר ממה שתכננו לשלם למשרה הזו צריך לשקף את התקציב האמיתי למועמדת, ולא לנצל את העובדה שביקשה פחות. יש משאבי אנוש שכן משקפים זאת, ויש כאלה שלא”.
אומנם יש עוד דרך ארוכה לעבור, אבל לדברי ארזי־מלינרסקי, “אנחנו כבר מתקדמות. אנחנו לא במקום שהיינו בו לפני עשור. גם אני עצמי פגשתי פערי שכר מאוד קשים במקום אחר שעבדתי בו. שנה נאבקתי להשוות את השכר שלי לקולגות הגברים. בסוף לא הצלחתי והתפטרתי. אבל לא תמיד את מבינה זאת כשאת צעירה.
“בתחילת הקריירה חשבתי שאם אעבוד טוב, אגיע בסוף לאן שאני רוצה. לוקח הרבה שנים להבין שהמציאות מורכבת יותר. אבל בסוף הבאתי את עצמי לנקודה שאני רוצה להרוויח כמוהו, ותשוו לי”. ארזי־מלינרסקי מספרת שאחת השאלות שעדיין שומעים מנערות המשתתפות בתוכניות העמותה, וגם מסטודנטיות המדריכות את הנערות תמורת מלגה (שגם הן מקבלות כלים לפיתוח קריירה מהחברות המובילות במשק), היא לגבי שילוב בין קריירה למשפחה. “עדיין זה נושא מאוד מדובר”, היא אומרת. “ארגונים עושים כיום הרבה כדי לאפשר איזשהו איזון, אבל אני חושבת שהשינוי האמיתי צריך לבוא בחקיקה.
“יש עוד דרך ארוכה לעבור בנושא הזה. עדיין רואים שבשירות הציבורי נשים לא נוכחות מספיק בתפקידים הבכירים, בטח שלא בהנהגה או בשלטון המקומי. כן יש מודעות ומוטיבציה אצל נשים רבות, אנחנו רואות התקדמות, אבל לא במספרים שרוצות לראות. גם בתחום הטכנולוגי רואים כבר יותר נוכחות נשית, אבל זה ניכר פחות בתפקידים הבכירים בתחום. גם בתארים השניים באוניברסיטה בתחומי הנדסה או מדעי המחשב - שהם בעצם תמונת מראה של תפקידים בכירים - עדיין יש פחות נשים.
התרעות פיקוד העורף