לאחר כעשור של יציבות: עלייה בפער המגדרי בשכר

מחקר מיוחד שמפרסם פורום ארלוזורוב לרגל יום האישה הבינלאומי, שצוין אתמול, מגלה כי לאחר כמעט עשור של יציבות - חלה עלייה בפער המגדרי בשכר החודשי בישראל. לפי ממצאי המחקר, נצפתה עלייה חריגה בפער השכר הממוצע מ־31.5% בשנת 2019 ל־35.3% בשנת 2022. זאת בניגוד למגמות הקודמות שהצביעו על יציבות.

את המחקר ערכו שירה ביבלש ויוני בן בשט ממחלקת המחקר של פורום ארלוזורוב. אחת הסיבות לעלייה זו, לפי המחקר, היא הפערים בין גברים לנשים במספר שעות העבודה החודשיות. המגמה של צמצום הפער בשעות העבודה החודשיות בין גברים לנשים, שהתרחש בעשור האחרון, התהפכה - והפער בשעות העבודה החודשיות עלה מ־18.7% בשנת 2019 ל־20.4% בשנת 2022.

בנוסף לעלייה בפער השכר החודשי, המחקר מצביע על המשך הגידול בפער השכר השעתי החציוני, מ־6.9% בשנת 2013 ל־12.3% בשנת 2022. ממצאים אלו עשויים לנבוע מסיבות מגוונות, ובהן כוח מיקוח נמוך של נשים בשוק העבודה, אפליה ונורמות העסקה מגדריות (למשל, עבודה של נשים בחברות המשלמות שכר נמוך יותר באותו ענף).

באשר לנורמות העסקה מגדריות, פערי השכר והתעסוקה בין בני זוג דומים למגמות בכלל האוכלוסייה. בעוד ב־2007 פער השכר החציוני בין בני זוג עמד על 16%, ב־2022 זינק פער זה והגיע ל־19.3%. ממצא זה מחזק את ההשערה, שהפערים אינם רק תוצאה של הבדלים דמוגרפיים, אלא גם של מבנה שוק העבודה. שכן, בני זוג מגיעים, לרוב, מרקע כלכלי וחברתי דומה, ופערים ביניהם עשויים לבטא את פער השכר המגדרי.

בנוסף, המחקר השווה את פער השכר המותאם (הפער המגדרי במקרה שבו מאפייני הנשים - כמו גיל, השכלה ומצב משפחתי - דומים יותר למאפייני הגברים) לפער השכר הגולמי, כלומר - לפער השכר ללא התחשבות במאפיינים האישיים. מהנתונים עולה כי ב־2022 עמד הפער הגולמי על 15.9% ואילו הפער המותאם עמד על 16.7%. המשמעות היא שרמת ההשכלה וענפי התעסוקה שבהם מועסקות נשים אינם הסיבה לפער המגדרי.