״תעריף התחבורה הציבורית יותאם לממוצע ה-OECD ויועלה ב-2 ש״ח״, נכתב אז בהודעת משרד התחבורה, ״דבר שיאפשר תקציב ייעודי למאמץ המלחמתי והגדלה משמעותית של תוספות השירות בתדירות ובקווים, ומתן הנחות משמעותיות לאוכלוסיות מגוונות ומוחלשות״.
אלא שבניגוד למחיר - האמינות, היעילות והתדירות לא יהיו בהלימה למדינות ה-OECD. אולם כפי שנרמז בהודעה, ההתייקרות תאפשר לשרה רגב לממן את הפעימה השנייה של רפורמת הדגל בה היא מתגאה - ״צדק תחבורתי״ - שתיתן הנחות לגרים ביישובים בעלי מעמד סוציו אקונומי נמוך וכן נסיעה חינם לאזרחים ותיקים וחיילים משוחררים.
עוד מוצע בטיוטת הצו שהופצה להוריד את גיל הפטור ל״זהב קו״, קרי, נסיעת חינם בתחבורה הציבורית מגיל 75 ל-67. אלא שהרפורמה לא שיפרה את איכות התחבורה הציבורית, אלא נתנה הנחות על תעריפים זולים יחסית ממילא, במקום העלאת התדירות.
אחת הסיבות היחידות להעדיף נסיעה בתחבורה ציבורית בישראל היא המחיר הנגיש יחסית שלה. הדוגמאות באירופה ושאר מדינות ה-OECD מוכיחות שוב ושוב כי ציבור משתמשי התחבורה הציבורית מוכן לשלם תעריף כזה, בסדר גודל של 8 ש״ח, אך רק כשבתמורה, מוצעות לו אפשרויות בעלות איכות גבוהה, תדירות מספקת ואמינות שמאפשרת הסתמכות על האוטובוסים. ללא קידום הצורך הזה, אזרחי ישראל ימשיכו לבחור ברכבים הפרטיים המזהמים, והפקקים רק ימשיכו להתארך.
התרעות פיקוד העורף