במהלך ההיסטוריה היהודית החדשה הומשלו החילונים לחמורים שסוחבים על גבם את לומדי התורה, המקדישים את יומם לעולם הרוח. הרב קוק היה הראשון שקרא להם “חמורו של משיח". ציבור יראי השמים דווקא ראו בכינוי זה קומפלימנט עבור החילונים, שכן לתפיסתם, נשיאת המשיח על הגב היא זכות גדולה - גם אם ממשילים אותך לחיה הנחשבת לטמאה.
ככל שנוקפות השנים הפירוש של רכלבסקי את קוק הופך למציאות לנגד עינינו. אומנם ישראל עדיין אינה מדינה רוחנית ומשיחית, אבל אין עוררין שיש בה חלוקה ברורה – בין אוכלוסייה שעובדת ותורמת למדינה ומקבלת ממנה מעט, לבין אוכלוסייה אחרת שנותנת מעט ומקבלת הרבה. מה זה הרבה? המון. כיד המלך.
אין שום תמריץ
הנתונים קשים לקריאה למי שעובד מצאת החמה עד צאת הנשמה ובקושי מצליח לגמור את החודש: משק בית יהודי לא חרדי משלם בממוצע כ־6,000 שקל יותר מיסים מאשר שהוא מקבל מהמדינה בקצבאות ושירותים. משק הבית חרדי מקבל מהמדינה כ־4,000 שקל יותר ממה שהוא משלם.
“בוודאי, כי בדרך כלל מחקרים נעשים בדיעבד. מה גם שהלמ"ס שינתה את שיטת המדידה שלה ב־2019, ואנחנו בחרנו בשנים קודמות כיוון שמגיפת הקורונה השפיעה דרמטית על מבנה הכנסות והוצאות משקי הבית בשנים 2020־2021. כך שמדובר בשנים שלא מייצגות את המצב ה’רגיל’ של משקי הבית במדינת ישראל, ולכן השנים 2016־2018 הן אופטימליות לניתוח.
“העשירונים העליונים משלמים יותר מיסים מהשכבות הנמוכות, אלא שהמגזר היהודי הלא חרדי משלם הרבה יותר ממה שהוא מקבל, ואילו המגזר הערבי והחרדי מקבל יותר ממה שהוא נותן. יוצא שהמגזר הלא חרדי מממן לבדו את כל הוצאות הממשלה על מוצרים ציבוריים כמו ביטחון והשקעה בתשתיות, ומממן גם את ההעברות נטו לשני המגזרים האחרים".
“בדקנו את ההעברות מהמדינה שמקבלות משפחות עם ילדים, והן גבוהות משמעותית ככל שיש יותר ילדים. מה שמחמיר את המצב בשנים האחרונות הן הוצאות המדינה על הגיל הרך בנקודות זיכוי והנחות במעונות. רק הגידול בנקודות הזיכוי לבדו שווה כמה מיליארדים שקלים בשנה. הדאגה גוברת על רקע הנתונים הדמוגרפיים של הלמ"ס והתחזיות שלה, שלפיהם שיעור האוכלוסייה שמקבלת יותר ממה שהיא נותנת צפוי לגדול באופן משמעותי.
“אם שיעורי המס, הקצבאות והשירותים יישארו כמו שהם היום, לא יהיה מספיק כדי לממן את אלה שמקבלים. אז או ששיעורי המס יעלו, או שהקצבאות יצטרכו לקטון, או שגם וגם. בכל מקרה, אי־השוויון יגדל והסיוע בשכבות החלשות יקטן. זה יקרה אם מדיניות הממשלה לא תשתנה".
שראל מדגיש שהבעיה הזו לא צצה עכשיו, אלא היא תולדה של מדיניות כלכלית של הממשלות במשך העשורים האחרונים. “בשנתיים האחרונות", הוא אומר, “בתקציב הנוכחי והקודם, מגדילים את התמריצים לחינוך שלא מקנה כישורים, לימודי ליבה וידע התורם לפריון וצמיחה. בנוסף, ככל שישיבות וכוללים מתוקצבים יותר, קיים פחות תמריץ לגברים חרדים צעירים לצאת לעבודה.
“יש הבדל מהותי בין מי שנמצא בישיבה עד גיל 24 לבין מי שנמצא בה עד גיל 28. כושר ההשתכרות יורד ככל שאנחנו מממנים יותר את השהייה שלו שם. החינוך בגיל הצעיר הוא קריטי יותר, כי הסיכוי שיסגור את הפער מול האוכלוסייה הכללית בגיל 24 הוא נמוך עד לא קיים".
געגועיי לנתניהו (באוצר)
בתחילת כהונתו של שר האוצר, השפעתו של “פורום קהלת" על מדיניותו הייתה גדולה, עד כדי כך שהיו שחששו שהוא יהפוך לזרוע המבצעת של הארגון. אלא שככל שחלף הזמן נדמה שהקשר ההדוק התרופף ושסמוטריץ’ נוקט מהלכים כלכליים שאינם תואמים את תפיסת העולם שלו ושל ד"ר שראל, שמוביל את המדיניות הכלכלית בארגון.
כשאני שואלת את שראל אם ייעץ לשר האוצר גם בתקציב הנוכחי, הוא עונה בדיפלומטיות: “היו לי הזדמנויות להציג לו נתונים וניתוחים".
התרעות פיקוד העורף