טחינת גרעיני דגנים עד דק נעשית באזורינו זה רבבת שנים. החל מאבני רחיים המורכבות מאבן עליונה, היא "הרכב", ומתחתיה אבן תחתונה, ה"שכב". בימי קדם הטחינה נעשתה באמצעות עבדים שסובבו את אבן הרחיים, ובהמשך באמצעות בהמות שסובבו שעות ארוכות. פיתוח מתקדם עוד יותר הוביל לתפוקה גבוהה עוד יותר באמצעות שימוש במים זורמים.
מאות אתרים היסטוריים של טחנות קמח קיימים בישראל, ואחת המפורסמות היא "שבע טחנות" שעל גדות הירקון - טחינה באמצעות שימוש בכוח הגרביטציה של זרימת המים, מסביבות מקור הירקון סמוך לראש העין ועד פארק הירקון בתל אביב.
הפיתוח האחרון בתחום הוא טחינת הציבור עד דק, כיאה לאבני רחיים מודרניות, והפעם על ידי הממשלה המכהנת. רחיים על צווארו של הציבור – הנואש להמשיך לחיות ברמת חיים סבירה, בתקופה כה קשה של מלחמה, מילואים, עוד מילואים, ועוד, ניהול עסקים, היעדרות מהבית וממקום העבודה - והכול במקביל לצורך להמשיך לפרנס את המשפחה. שבע טחנות, גרסת המשק הישראלי.
הראשונה בטחינת הציבור היא בתחום השכר. עובדי השירות הציבורי נאלצו לספוג פיחות בשכר חודש אפריל בשיעור 3.3%, במסגרת חוקי התקציב ל"נשיאה משותפת בנטל". בשנת 2026 תרד ההפחתה משכר העובדים בשירות הציבורי ל-1.2%.
מטבע הדברים יש יוצאים מהכלל, ובוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשותו של ח"כ ישראל אייכלר נקבע כי במוסד חינוך שהממשלה משתתפת בתקציבו, במישרין ובעקיפין, תחול ההפחתה רק אם שיעור ההשתתפות של הממשלה מעל 40% לפחות מתקציבו. בצירוף מקרים פנטסטי, התברר שמוסדות החרדים המתוקצבים באופן זה יהיו פטורים מהפחתת השכר של המורים ואחרים במוסדותיהם.
יש בהחלטת ההחרגה חשיבה קונסיסטנטית עם מעוף: מי שמשרת בצבא ובמילואים, ברור שחייבים להפחית משכרו, ושל בני המשפחה העובדים בשירות הציבורי. מי שאינו משתתף במאמץ המלחמתי הקיומי, ומארגן הפגנות מול הבקו"ם וברחובות הערים החרדיות נגד הגיוס, ברור שכפי שהוא פוטר עצמו משירות צבאי, הוא גם פטור מקיצוץ בשכר כאמור, אליבא ח"כ אייכלר, יו"ר ועדת העבודה והרווחה.
מה שמביא אותנו לאי-עדכון נקודות הזיכוי ומדרגות מס הכנסה בינואר השנה למשך שלוש שנים – במסגרת תוכנית החירום לגיוס הון עבור התקציב למימון המלחמה הארורה. השכר הריאלי של הציבור בלאו הכי נשחק עוד קודם לכן: בפברואר השכר הריאלי הממוצע של הציבור הכללי היה נמוך ב-1.4% לעומת פברואר 2024.
השכר הריאלי הוא כוח הקנייה של העובדים ברשויות המקומיות, השירות הציבורי, הביטחון והביטוח הלאומי, שנשחקו בשיעור דומה של כ-1.5% בפברואר השנה לעומת פברואר 2024. כל האמור הוא במונחי ברוטו, שהגיע בממוצע בחודש פברואר לשכר נומינלי של 13,773 שקל. כלומר בנוסף לשחיקה של השכר בשירות הציבורי בברוטו, נשחק שכרם כמו כל הישראלים שעובדים עם תלוש שכר בנטו, בשיעור עוד יותר חד. השחיקה של כוח הקנייה גדולה עוד יותר, ויכולה להגיע לשכר חודשי בשנה.
הטחינה השלישית היא הוצאת צווי מילואים לעשרות אלפי חיילים – כאילו שאין להם עסק לנהל, מקום עבודה להתקדם בו או משפחה לטפח ולפרנס. עשרות אלפי עסקים קטנים נסגרו בגלל ימי המילואים ללא סוף, חלקם נקלעו לקשיים, חלקם הקפיאו פעילותם וחלקם אולי עדיין לא יודעים עד כמה חמורות הבעיות התזרימיות שלהם.
מובן מאליו שמי שלא הוכשר להיות לוחם או לא שירת בצבא או אינו מתגייס לצבא מטבע הדברים אינו נקרא למילואים. בקבוצה זו נכללים בעיקר החרדים, שהממשלה אינה מצליחה להעביר עבורם את "חוק ההשתמטות" משירות סדיר, אך גם אחרים. החרדים לא ממש צריכים לדאוג, בשל הכספים הקואליציוניים שבהם זכו לשנת התקציב הנוכחית, בהיקף של חמישה מיליארד שקל, והממשלה – המבקשת לשמור על הקואליציה – מזרימה להם הון.
הטחינה הרביעית היא בתחום הפאניקה שאחזה בציבור המפרנסים ומשקי הבית שלא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהם. הפתרון: שיעור גבוה יותר מבני התא המשפחתי יוצאים לעבודה כדי לכסות את הבור התקציבי שנוצר. משום כך יוצאים עוד ועוד חברים בתא המשפחתי ואחרים לחפש עבודה, כדי להחזיק את משק הבית מעל המים.
בשל הפעילות המשקית כיום, המונעת בחלקה בביקושים מצד הממשלה בכל התחומים עבור ההזמנות של מערכת הביטחון לצורכי המלחמה וההצטיידות, נוצרו עוד ועוד מקומות עבודה. מספר משרות השכיר בפברואר היה אומנם נמוך ב-0.7% לעומת ינואר והגיע ל-4.039 מיליון על פי הלמ"ס, אבל לעומת פברואר אשתקד, שבו מספר המשרות היה 3.957 מיליון, ישנה עלייה מרשימה של 2.1%, מעבר לעלייה בשיעור האוכלוסין.
שיעור הבלתי מועסקים בני 25-64 הוא 2.6% בלבד. שיעור המועסקים משרה מלאה בחודש מרץ - 78.3%. שיעור המשרות הפנויות במרץ - כ-140,500, גבוה ברבע הראשון של השנה ב-19% מכלל המשרות במשק לעומת הרבע המקביל אשתקד.
כדי לגשר על הפער בין ההוצאות להכנסות אנחנו מגיעים לעלות האשראי, הלא היא הטחינה החמישית. עוד קבוצה שהממשל דואג לה היטב היא של עובדים במערכת הבנקאות, הפיננסים והביטוח, שפרנסתם בשפע. בעוד השכר הכלל-משקי ירד או היה קפוא (ולכל היותר רשם עלייה מזערית), הרי במרבית הסקטורים עלה בחודש פברואר השנה השכר הריאלי אצל השכירים בשירותים הפיננסיים ושירותי הביטוח באופן ריאלי, בשיעור של כ-13% לעומת פברואר 2024.
אין מדובר פה בניסים ובנפלאות. למרות הכרזות ומאמצי בנק ישראל להביא לצמצום המרווח בין הריבית הדביטורית, שאתם משלמים לבנקים, לעומת הריבית הקרדיטורית, שאתם זכאים לה בגין הפקדות ויתרת עו"ש, הבנקים מנצלים היטב את המצב, והפערים נשארים גבוהים לרעתכם. אחת הסיבות היא מפני שהריבית של בנק ישראל נשארת גבוהה לאורך תקופה ארוכה: 4.5%. כך המרווח גדול והרווחים גדולים אצל הבנקים.
לאור זאת, מה יותר פשוט מאשר להעניק לעובדי המערכת הבנקאית והפיננסים עוד ועוד העלאות שכר ובונוסים? שאף הם ייהנו מחגיגת ריביות הנשך שהציבור משלם. גם אם נבחן עלייה בשכר הריאלי בשלושת החודשים לפברואר לעומת שנה קודם לכן, העלייה במערכת הבנקאית, הביטוח והפיננסים גבוהה בקרוב ל-6% לעומת שנה קודם לכן, לעומת ירידה של כ-0.6% בממוצע הכלל-משקי. היוצא מהכלל הוא ענף הכרייה והחציבה, עם עלייה ריאלית בשכר של למעלה מ-11% בשלושת החודשים לפברואר לעומת שלושה חודשים שנה קודם לכן.
הטחינה הבאה היא המשבר בתעופה, והיעלמותן של החברות הזרות בכל פעם שיש הרעה במצב הביטחוני - בעיקר סמוך לנתב"ג. חברות התעופה הישראליות, בעיקר אל-על, מנצלות את המצב ומעלות מחירים באין תחרות. כך גם קרה השבוע, כשחברות התעופה הזרות המריאו ללא צפי לנחיתה מחודשת. אין פלא שרווחי אל-על הרקיעו לשחקים – וכך גם תשלום הדיבידנדים ובונוסים לעובדים, שאושר על ידי הממשלה.
זרוע ממשלתית אחת עזרה לחברות התעופה באמצעות ביטוח בהיקף כיסוי של שישה מיליארד דולר, באמצעות חברת הביטוח הממשלתית ענבל. זרוע שנייה של הממשלה היא "רשות התחרות", שלא עושה את תפקידה לבחון אם אין ניצול לרעה של המצב על ידי חברת התעופה הלאומית לשעבר. שירות במשק לעומת הרבע המקביל אשתקד.
ובאין טיסות, המחירים מאמירים - בעיקר בתחום התחבורה. בשל המצוקה התקציבית, מס הקנייה על כלי רכב חשמליים עלה מ-35% ל-45%. תקרת ההטבה בשל אי-זיהום הופחתה ל-35 אלף שקל. כלי רכב חדש הפך עבור בעלי ממון בלבד.
מי שיציל את הישראלים שאינם מפונקים על ידי השלטון בישראל מעול הרחיים על צווארם עשוי דווקא להיות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הוא נותן חופש מוחלט לקידוחי נפט ומגביר המאמצים לחזור לאנרגיה גרעינית לייצור חשמל. מטרת הנשיא היא לרצות קהל מאמיניו באמצעות מחיר בנזין נמוך וריבית נמוכה. בזה האמריקאים מאמינים - לנסוע עוד ועוד בכלי הרכב ולרכוש בית בריבית נמוכה.
המשימה הראשונה כבר מושגת בימים אלה: מחיר הנפט בנפילה, וממנו נגזרות ירידה במחירי התזקיקים. ההצפה של הנפט בעולם הביאה לפחד בקרב מדינות OPEC והנספחים לה, כגון רוסיה. בעבר במקרים כאלה היו מפחיתים התפוקה כדי לשמור על המחיר. הפעם מפיקת הנפט הגדולה בעולם, ארצות הברית, היא קובעת הכללים, והתוצאה היא הגברת תפוקת הנפט על ידי שאר מפיקות ויצואניות הנפט, מה שמדרדר יותר את המחיר.
זאת מכה לאויביה של ארצות הברית – מרוסיה, שחלק חשוב מתקציבה ומתקציב הביטחון שלה ועלות המלחמה באוקראינה נסמך על מחיר הנפט, דרך איראן, שנואת נפשו של טראמפ, ועד ונצואלה, שארצות הברית מבקשת לכופף. כך מדיניות הנפט של ארצות הברית משיגה כמה מטרות בעת ובעונה אחת: ירידה ביוקר המחיה בארצות הברית ומחיצה כלכלית של אויביה. גם אתם נהנים, ועוד תיהנו, מהירידה במחיר הבנזין בתחילת החודש, ואם המצב יימשך כך ייתכנו עוד הפחתות במחיר הבנזין בישראל, אף ש-65% ממנו הם מיסים.
הבשורה השנייה שעשויה לבוא מארצות הברית היא הפחתת הריבית. אם מחירי הנפט יורדים בארצות הברית, אם תהיה בארצות הברית מעין האטה ואפילו מיתון כלכלי קל, הסיכוי לירידה בריבית גובר. אם ארצות הברית תגיע להסכמים עם לפחות חלק מארצות הסחר מולה, אזי יהיה סיכוי של ממש לירידה באינפלציה, מה שיגרור לירידה בריבית על ידי הפד, על פי דרישתו של הנשיא שהפד אינו מחויב לה.
בריבית נמוכה יותר יחזרו שערי המניות בארצות הברית לגאות, מה שיגרור לייסוף השקל מול הדולר ושאר המטבעות, באמצעות מכירת דולרים בחוזים עתידיים, על ידי המוסדיים המבטחים תשואה במונחי שקלים.
ייסוף השקל יחד עם ירידה במחירי הנפט ייאלצו את בנק ישראל להפחית הריבית, אם במוקדם ואם עד הסתיו. הנה כי כן פעולותיו של טראמפ עוד יעזרו לישראלים לצוף איכשהו מעל פני המים - ולא ממשלת ישראל, הנוטה לעזור לשכבות שהיא חפצה ביקרם.
הירידה בריבית תקל על שירות החוב של משקי הבית, ועד אז הציבור הישראלי אינו מוכן לירידה ברמת החיים. העול אומנם כבד, אך הציבור ממשיך לצרוך על חשבון העתיד – להנאתן של חברות האשראי. במקם להפחית הצריכה, הציבור מנסה לשמור בכוח על רמת החיים של טרום המלחמה.
ברבע הראשון של השנה הייתה עלייה של 6.2% בשימוש בכרטיסי אשראי, מזה עלייה של 4.6% (לאחר עלייה קודמת של 7%) בהיקף השימוש בגין רכישות של מוצרים ושירותים כגון חשמל, גז, מחשבים, ציוד ושירותי תקשורת. השימוש בכרטיסי אשראי עבור קניית מזון רשם עלייה בשיעור של 3.2% (לאחר 3.7%). מוצרי תעשייה, כגון הלבשה והנעלה, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, כולל מוצרי כלבו ורהיטים, רשמו עלייה של 9.6% (לאחר 21.3%). בשירותי ביטוח, טיסות, פנאי - עלייה של 13.5% (19.3%). קונים ונהנים, המחר רחוק.
הבשורה השלישית שתבוא לישראלים היא הסינים, התקועים עם כמויות של מאות מיליארדי דולרים של מוצרים שאין להם דורש בארצות הברית, והיו מיועדים לשוק האמריקאי טרם מלחמת המכסים. זה יגרור ניתוב הסחורות לשאר העולם, כולל ישראל, כולל כלי רכב. מחירי ההובלה הימית בירידה, כולל מהמזרח הרחוק. כדאי לעקוב אחרי מחירי כלי הרכב החשמליים מסין – אם יש ירידה במחיר, מוצהרת, סמויה או גלויה. עדיף לסינים למכור לישראל ואירופה במחירים ירודים מאשר לראות בעיניים כלות כי הרכב שהם מחזיקים במלאי איבד שנת מחירון, הלא כן?
אירופה יכולה להיות הבשורה הרביעית לישראל. "העולם הישן" נמצא ברובו בהאטה, או לפחות בקיפאון, ויעדיף ייצוא לישראל במחירים זולים יותר. למה מחכים כל אלה שנפתחו עבורם מסלולי היבוא המקביל? זה הזמן לייבא בזול, למכור בהיקף עולה, להרוויח ולהשאיר את היבואנים ה"רשמיים" מאחור. זה הזמן להשיל מעל הצוואר את אבני הרחיים של היבואנים שלא יודעים שובע. בעוד הממשלה טוחנת את הישראלים עד דק, התקווה יכולה לבוא רק מהניכר. גם זו לטובה.