מאחורי רחוב אחד מהנמל ההיסטורי של מונטה קרלו, בין ברי השמפניה לקזינו האגדי מסרטי ג'יימס בונד, מסתתר אחד המבנים הכי לא זוהרים באחת המדינות הכי זוהרות בעולם: תחנת המשטרה של מונקו. אפורה וסתמית, היא נראית יותר כמו מעונות סטודנטים מאשר מרכז פיקוד לאליטה הגלובלית.
אבל בפברואר האחרון, במשך יומיים של חקירה, התכנסו שם ראיות ועדויות שסדקו את אחת ממשפחות המלוכה המפורסמות באירופה – וערערו את היסודות של מדינת-העילית הקטנה שבנויה על דיסקרטיות מוקפדת, תדמית מצוחצחת וכוח מרוכז בידי מעטים. החשוד: קלוד פאלמרו, בן 68, מנהל כספים ותיק, שנראה כמו רואה חשבון – כי הוא באמת כזה. במשך רוב חייו הבוגרים שימש פאלמרו כמנהל ההון הפרטי של נסיך מונקו, אלבר השני – בנו של רנייה ושל השחקנית ההוליוודית גרייס קלי. מתוקף תפקידו, ניהל פאלמרו לא רק את עושרו האישי של אלבר, אלא גם נכסים של הכתר, כולל נדל"ן, אוספים, חשבונות ומנגנוני תשלום.
היחסים בין השניים עלו על שרטון ב-2023, בעקבות הדלפה של מסמכים שהאשימו את פאלמרו בפרשות שחיתות והעברת כספים אסורה. בהודעת טקסט לאקונית כתב הנסיך למנהל ההון שלו: "אני פחות או יותר נאלץ לדבר… כדי להרגיע את הרוחות." זמן קצר לאחר מכן, פיטר אותו.
הנסיך אלבר לא הסתפק בכך. הוא החל לנקות את האורווה: מקורבים הודחו, יועצים פוטרו, וגל חדש של הדלפות גרם נזק תדמיתי עצום – כולל תיעודים של תמיכה כלכלית בילדים שנולדו מחוץ לנישואים, הוצאות אישיות של הנסיכה שארלין, ורכישות בסכומים עצומים. באוקטובר 2023 הוגשה נגד פאלמרו תלונה רשמית בגין הפרת אמונים, גניבה, זיוף והלבנת הון – צעד חסר תקדים בתולדות שושלת גרימלדי, ששלטה במונקו מעל 700 שנה.
חקירות המשטרה חשפו מערך סבוך של חברות קש בפנמה, חשבונות בשווייץ ותשלומים שנועדו לשמור על פרטיות חיי הנסיך. פאלמרו, שמעולם לא הועמד לדין, טען שכל פעולותיו נעשו למען טובת הנסיך – כולל ניקוי הבלגן שהשאירו בני המשפחה.
בחקירה, נדרש להסביר העברות של מיליונים דרך חברות מסתוריות, תשלומים לשותפות לשעבר של הנסיך ולילדיו, מימון דירות חשאיות, וכן הוצאות פרטיות של שארלין – אשתו של אלבר – שחרגו משמעותית מהקצבה הרשמית שלה. על פי פנקסים אישיים שניהל, שארלין הוציאה לאורך שמונה שנים כ-17 מיליון דולר, כמעט פי שניים מהתקציב הרשמי שהוקצה לה.
עוד נחשף כי פאלמרו השקיע לצד משפחת המלוכה, לעיתים כשהוא מגדיל או מקטין את חלקו בהתאם לרווחיות – פרקטיקה שהוא תיאר כ"התאמת אינטרסים", אך שלא דווחה כלל לנסיך או ליורשיו. הוא אף נחשד כי השתמש בכספי המדינה לרכישת ציוד מעקב יקר, כולל רחפנים צבאיים, אך הכחיש שהדבר נעשה ללא ידיעת אלבר.
הנסיך עצמו, כך נראה, התעורר מאוחר. שנים של ניהול "על אוטומט" ויחסי אמון מוחלטים עם מקורביו הובילו אותו למצב שבו לא ידע איפה נמצא הונו – או למי שייכות עשרות חברות בינלאומיות על שמו. לאחר הדחת פאלמרו, נדרש צוות מיוחד לפרוץ לכספת בנק בשווייץ כדי להבין את מבנה האחזקות. שם התגלו מסמכים קריטיים, כולל אחזקות בקרנות שהוחזקו תחת שמות בדויים.
עם הזמן הצליח אלבר להשיב לעצמו את מרבית השליטה על הנכסים – כולל הסדרת הסכום שהגיע לפאלמרו לפי גרסתו, כ-3.2 מיליון דולר. אך המאבק המשפטי טרם הסתיים. פאלמרו פנה לבית הדין האירופי לזכויות האדם בטענה שלא יוכל לזכות למשפט הוגן במדינה שבה הנסיך הוא גם ראש מערכת המשפט.
גם בעיצומו של הסכסוך, אלבר ממשיך למלא את תפקידיו הטקסיים. הוא ואשתו הופיעו באירועים דיפלומטיים, ואף הזמינו את אזרחי מונקו למסיבה לכבוד 20 שנות שלטונו. אך הצל הכבד של הפרשה עוד מרחף מעל ארמון גראס, ומזכיר כי גם במדינה שנראית כמו פנטזיה של עשירים – הכסף, הסודות והנאמנות עלולים להתנגש בסופו של דבר.