שוברת שיאים: ישראל לא רק היממה את איראן אלא גם את המשקעים

אם הייתם מספרים למשקיע מניו יורק או מפרנקפורט שבזמן שישראל ואיראן מחליפות מהלומות צבאיות, הבורסה בתל אביב לא רק שלא קורסת, אלא שוברת שיאי כל הזמנים – הוא כנראה היה חושב שהשתגעתם. בזמן שהעולם בורח לנכסים בטוחים כמו דולר וזהב, ומדדי הפחד מזנקים, הישראלים? הם, מסתבר, עסוקים בפתיחת חשבונות מסחר במה שניתן לכנות "טרייד ממ"דים".

אז מה קורה פה, לעזאזל? האם כולנו לקחנו כדור אופטימיות חזק מדי? התשובה, כמו תמיד, מורכבת ומרתקת, והיא מספרת את הסיפור של הכלכלה הישראלית כולה.

תראו, מי שמזיז את השוק כרגע, זה לא הכסף הזר. המשקיעים הבינלאומיים, שפועלים לפי ספר חוקים קר ורציונלי, עושים בדיוק את מה שמצופה מהם: הם מוכרים. מאז תחילת המלחמה, הם הוציאו מיליארדי שקלים מהשוק המקומי. אז מי קונה את כל מה שהם מוכרים? אתם ואני. המשקיע הישראלי הקמעונאי, זה שיושב בבית בין אזעקה לאזעקה ורואה הזדמנות, הוא הכוח המניע המרכזי. יחד איתו, הגופים המוסדיים המקומיים – קרנות הפנסיה והגמל שלנו – משמשים כ"שכפ"צ הכלכלי" של הבורסה. הם סופגים את המכירות של הזרים ויוצרים רצפה יציבה לשוק.

אבל למה אנחנו קונים כשהעולם מוכר? כאן נכנסת לפעולה הפסיכולוגיה הייחודית שלנו. כפי שכתבתי בעבר, השוק הוא מכונה שצופה פני עתיד. והמשקיע הישראלי, שמורגל במשברים, לא מתמחר את סכנות ההווה, אלא את התגמול של המחר. הנרטיב שמוביל את השוק היום הוא לא פחות ממהפכני: הוא מספר סיפור על "מזרח תיכון חדש", כזה שבו האיום האסטרטגי המרכזי על ישראל מנוטרל. בתרחיש כזה, פרמיית הסיכון של ישראל תרד דרמטית, והשוק המקומי עשוי להיכנס ל"תור זהב" של צמיחה והשקעות זרות.

האופטימיות הזו אינה עיוורת. היא ממוקדת מאוד. הכסף לא זורם לכל מקום, אלא לסקטורים עם סיפור ברור:

אז האם אנחנו בתוך בועה? לא בדיוק בועת הערכת שווי קלאסית. מכפילי הרווח עדיין לא בשמיים. זוהי "בועת נרטיב". כלומר, המחירים מבוססים על סיפור עתידי, אופטימי מאוד, שטרם התממש. הסיכון הגדול ביותר כרגע הוא לא קריסה כלכלית, אלא קריסה של הסיפור הזה. אם המציאות הביטחונית או הכלכלית תסטה מהתסריט האופטימי, האוויר החם עלול לצאת מהבלון במהירות.

לסיכום, הבורסה בתל אביב מתנהלת כיום על קו התפר הדק שבין אופוריה מקומית לבין תמחור נועז של עתיד טוב יותר. זהו ביטוי מדהים לחוסן הנרכש שלנו, לאופטימיות הכמעט-בלתי-נתפסת, וליכולת לראות את ההזדמנות גם בלב המשבר. האם הסיפור האופטימי שאנחנו מספרים לעצמנו ינצח? ימים יגידו. בינתיים, נראה שהמשקיע הישראלי מצביע ברגליים – או ליתר דיוק, באצבעות על אפליקציית המסחר.