העשור הנוכחי, כלומר השלישי באלף השלישי, הוא העשור התנודתי ביותר בבורסות העולם. אין צורך להסביר מדוע. הקורונה, מלחמת רוסיה-אוקראינה, מלחמת התקומה (חרבות ברזל) ובתוכה המלחמה עם איראן וכל אלו אינן המילה האחרונה אם לשפוט לפי כותרות העיתונים.
בימים הללו אנחנו במעין "חזרה לשגרה" אך לשגרה עם מועד תפוגה קצר יחסית, כפי שחווינו לא אחת בשנים האחרונות. ובנקודת הזמן הזו מומלץ מאוד לקרוא את השורות הבאות.
כולנו אוהבים לחשוב על עצמנו כמשקיעים מתוחכמים. אנחנו קוראים, חוקרים ומחפשים את ה"מכה" הבאה. אבל מה קורה אחרי שלחצנו על כפתור הקנייה? מה קורה כשצריך להחליט מתי למכור? כאן, חברים, מתחיל הכאב האמיתי, וכאן רוב המשקיעים – כן, גם המקצוענים – נופלים בפח אותו טמנו לעצמם.
אם יש משהו שהשווקים התנודתיים של התקופה האחרונה בפרט והשנים האחרונות בכלל מלמדים אותנו, זה שהחלטת המכירה חשובה לא פחות, ולעיתים קרובות אף יותר, מהחלטת הקנייה. אבל למה כל־כך קשה למכור? התשובה, כמו תמיד, נעוצה בפסיכולוגיה האנושית, זו שגורמת לנו לקבל החלטות גרועות בדיוק ברגעים הקריטיים ביותר.
כבר בסוף שנות השבעים זיהו דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, צמד פסיכולוגים ישראלים-אמריקאים, את הכשל המובנה הזה במוח שלנו. במחקרם המכונן על "תורת הערך" (Prospect Theory), הם הראו שהכאב הרגשי מהפסד חזק בערך פי שניים מההנאה שנגרמת לנו מרווח זהה. שנאת ההפסד הזו היא לא סתם מושג אקדמי; היא השורש להתנהגות הרסנית בשוק ההון.
בספרה החדש והמבריק "לחתוך בזמן" (QUIT),שיצא לאחרונה בתרגום לעברית בהוצאת מטר טוענת אנני דיוק – שחקנית פוקר מקצוענית לשעבר שגרפה מיליונים והפכה ליועצת מבוקשת לקבלת החלטות – שחוסר היכולת שלנו להפסיק בזמן, הוא אחד המכשולים הגדולים להצלחה. היא מסבירה שהוויתור הנכון, בזמן הנכון, הוא לא כישלון, אלא מפתח להצלחה. דיוק מנתחת את הניסוי הקלאסי שממחיש זאת היטב:
תרחיש 1 (רווח): אם מציעים לכם מאה דולר בטוחים, או הימור בהטלת מטבע על מאתיים דולר, רוב האנשים ייקחו את הכסף הבטוח ויברחו. למה להסתכן? יש לנו רווח "על הנייר" ואנחנו ממהרים לממש אותו לפני שייעלם.
תרחיש 2 (הפסד): אם אתם חייבים מאה דולר, ונותנים לכם אופציה לשלם או להטיל מטבע על חוב של מאתיים דולר (או כלום), רובנו נבחר להמר. פתאום, אנחנו מוכנים לקחת סיכון גדול יותר רק כדי להימנע מהכאב של מימוש ההפסד הוודאי.
נשמע מוכר? זו בדיוק הדינאמיקה שמתרחשת בתיק ההשקעות שלכם. אתם רואים מניה שעלתה יפה וממהרים למכור כדי "לפרוש בשיא", גם אם יש לה עוד פוטנציאל. במקביל, אתם "תקועים" עם מניית הפסד, מתפללים שתחזור למחיר הקנייה ומסרבים להפוך את ההפסד על הנייר להפסד ממשי. אתם פשוט שונאים להודות בטעות.
אבל רגע, אתם בטח אומרים לעצמכם, זה קורה למשקיעים קטנים וחסרי ניסיון. המקצוענים בטח יודעים יותר טוב. אז זהו, שלא בדיוק.
כפי שמראה דיוק בספרה, גם הכסף החכם נופל באותה מלכודת. היא מציגה מחקר מרתק של אלכס איימס ועמיתיו, שבדקו את החלטות הקנייה והמכירה של יותר מ־700 מנהלי תיקים מוסדיים, כאלה שניתן לקרוא להם "כסף חכם" שמנהל מאות מיליוני דולרים. הממצאים? מדהימים ומטרידים כאחד.
החלטות הקנייה של המומחים היו מצוינות. הם ידעו לזהות הזדמנויות והמניות שרכשו הניבו תשואה עודפת של 1.2% מעל מדד הייחוס. הם עשו את שיעורי הבית שלהם.
אבל כשזה הגיע להחלטות המכירה, התמונה התהפכה לחלוטין. לא רק שהם לא הראו שום יתרון, אלא שהחלטות המכירה שלהם היו גרועות יותר מבחירה אקראית. כן, קראתם נכון. הם היו מרוויחים יותר אם היו עוצמים עיניים וזורקים חץ על רשימת המניות שלהם כדי להחליט מה למכור. בפועל, החלטות המכירה הגרועות שלהם "אכלו" חלק ניכר מהתשואה העודפת שהשיגו בקנייה.
אז מה עושים תכל'ס?
הלקח חד וברור: הצלחה בשוק ההון דורשת מאיתנו להילחם בטבע האנושי שלנו. במיוחד בתקופות תנודתיות, ההיצמדות הרגשית ל"רווח על הנייר" או ל"הפסד על הנייר" היא מתכון לאסון.
בפעם הבאה שאתם שוקלים למכור נכס, אל תשאלו את עצמכם "האם אני מרווח או מופסד?". זו השאלה הלא נכונה, היא מסתכלת אחורה. שאלו את עצמכם שאלה אחת, קרה ואובייקטיבית: "בהינתן כל המידע שיש לי היום, האם הייתי קונה את המניה הזאת במחירה הנוכחי?".
אם התשובה היא "לא", אז אין שום סיבה להמשיך ולהחזיק בה. זה לא משנה אם אתם ברווח של 50% או בהפסד של 30%. כפי שטוענת דיוק, ההחלטה צריכה להתבסס על הערך הצפוי העתידי, לא על "אפקט ההוצאה האבודה" שגורם לנו לקבל החלטות גרועות.
דניאל שבקס הוא מנכ"ל ’הירשוביץ פיננסים'. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ השקעות, המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות השקעה במוצרים פיננסיים מכל מין וסוג שהם