אבל לפני כן, תקציר הפרקים הקודמים למי שפספס: רפורמת החלפים היא מהלך רגולטורי שמטרתו לשנות את האופן שבו נקבעים מחירי החלפים המשמשים לתיקונים במסגרת ביטוחי רכב. כיום חברות הביטוח קובעות מחירים אחידים לחלפים בהתאם למחירים נמוכים במוסכים בהסדר, ולא בהתאם למחיר השוק שלהם. הרפורמה מציעה להגביר את השקיפות במחירי החלפים ולפתוח את השוק לתחרות חופשית, מה שעשוי להוביל להוזלת עלויות ושיפור השירות לצרכנים.
הטענות הנשמעות בהתנגדות לרפורמה הן שהיא עלולה לפגוע ביציבות הכלכלית של מוסכים רבים, ולסכן את זמינות ואיכות שירותי התיקון. לוי מתאר כיצד ללא חקיקה ראשית קודמה הכרעה עקרונית של רשות שוק ההון, שהכשירה לדבריו את מהלך חברות הביטוח: “בהכרעה הזו הם פתאום שינו גם את ההגדרה של ‘הקטנת נזק'. אם המבוטח בוחר ללכת למוסך שלא בהסדר, פתאום זה נחשב להגדלת נזק רק כי לא הסכים לקבל הנחה. זו מניפולציה, לא רפורמה. את הרפורמה לצרכן אף אחד לא עשה באמת. זה שם פיקטיבי".
כעת, עם הקפאת הרפורמה על ידי שרת התחבורה ובהמתנה להכרעת בג"ץ בעתירה שהגיש איגוד המוסכים, נחשפים סדקים חדשים במערכת היחסים המתוחה שבין המוסכים לבין חברות הביטוח והרגולטור. וכאן נשאלת השאלה: מי באמת דואג לצרכן? מי מרוויח מהכאוס הזה? ולמה דווקא המוסכים הפכו לשק החבטות הציבורי?
"המבוטחים מקבלים מסר ברור: אם תלכו למוסך בהסדר, לא תשלמו השתתפות עצמית. אם תלכו למוסך אחר, תשלמו מאות או אלפי שקלים מהכיס. ככה בפועל סגרו את הדלת בפני רוב המוסכים, גם אם הם עומדים בכל התקנים והרישוי", הוא מסביר.
לדבריו, התוצאה היא שוק ריכוזי ומוגבל, שבו רק כ־200 מוסכים משתייכים לכל אחת מחברות הביטוח - ולעיתים פחות - מתוך יותר מ־5,000 מוסכים מורשים בישראל. “במקום שיתחרו על שירות ומקצועיות, חברות הביטוח מתנהלות כמו מועדון סגור שמחליט מי בפנים ומי בחוץ ומכתיב את כללי המשחק", טוען לוי. “אנחנו נאבקים כדי שכל מבוטח יוכל לבחור כל מוסך שירצה - בלי תמריצים סמויים ובלי עונשים. זאת תחרות אמיתית. זה שוק חופשי".
“אין הצדקה למחירים"
“חברות הביטוח החלו בקמפיין שמטיל את האשמה על ענף המוסכים", מוסיף לוי. “הם אומרים שהמוסכים הם הבעיה, שאנחנו לא מוזילים, אבל הם הקפיצו את המחירים בלי סיבה. מאז שנות ה־90 מספר הגניבות ירד מ־46 אלף לפחות מ־20 אלף, אף שמספר הרכבים הוכפל פי 2.5. אבל את חברות הביטוח זה לא מעניין - הן פשוט גוזרות קופון".
"ולשאלתך, אם המצב יימשך ככה, אנחנו הולכים לראות קריסה של אלפי מוסכים בישראל. הם פשוט לא שורדים. אנשים משקיעים עשרות ומאות אלפי שקלים, לפעמים מיליון שקל, במוסך קטן, ופתאום אחרי שנה מוצאים את עצמם בלי עבודה. לא כי הם לא טובים, אלא כי אין להם גישה ללקוחות. כי חברות הביטוח חונקות את המערכת עם הסדרים וקביעת מחירים שהם מתחת לעלות האמיתית".
“כשהמוסך מרוויח 180 שקל לשעת עבודה, בזמן שלקוח פרטי משלם 400 שקל, זה לא הגיוני, וזה אפילו לא כולל את שאר העיוותים שהשוק הזה מייצר. רכב חליפי, מי משלם עליו? המוסך. אם לא תיתן, לא תיכנס להסדר. תוספת של 15% לסוכן ביטוח? שוב - המוסך סופג. הכול בנוי על שיטה שבה כל אחד חותך נתח על חשבון זה שמבצע את העבודה".
כדי להמחיש עד כמה השוק הזה מעוות, לוי מביא כדוגמה את שוק טיפולי הרכב, שהוא חופשי ותחרותי: “פעם טיפול קטן היה עולה 800 שקל. היום, למרות האינפלציה, למרות העלויות, טיפול כזה עולה בדיוק אותו דבר ואפילו פחות. כי יש תחרות. כי יש שוק פתוח. אותו שמן שמכרתי ב־140 שקל לפני עשר שנים היום אני מוכר ב־70. למה? כי יש תחרות. כי הצרכן רואה, משווה ובוחר".
“הענף בסכנת קריסה"
אז מה בכל זאת אפשר לעשות? לפי לוי יש צעדים ברורים ומעשיים, אך כאלה שמחייבים אומץ רגולטורי: תחרות אמיתית, פיקוח זמני ובלימת הדלת המסתובבת.
לוי לא חוסך ביקורת גם מהמפקח על הביטוח: “המפקח לא שומר על הציבור, הוא מיישר קו עם חברות הביטוח. שיטת הדלת המסתובבת, שבה פקידים עוברים ישר לעבוד בחברות, יוצרת תמריץ שקט. זה קורה בביטוח, באוטובוסים, בכל מקום. זו מחלה מערכתית. כל השיטה הזו נבנתה על גבם של עסקים קטנים. ואל תשכחי: גם אני, בתור צרכן, משלם יותר. זה לא מאבק רק של בעלי מוסכים. זה על יוקר המחיה. על הצדק. על כמה אתה משלם לביטוח, ועל מה אתה באמת מקבל בתמורה".
התרעות פיקוד העורף