20 שנה בדיוק עברו מאז שארגון "מעלה" ניסה לעשות סדר בבורסה הישראלית, והשיק את ה"צדיקומטר של החברות הישראליות". לא קוראים לו ככה רשמית, כמובן - השם הרשמי הוא דירוג "מעלה ESG של ארגון מעלה לאחריות תאגידית", אבל בשורה התחתונה הוא נועד להפריד בין חברות "ערכיות" לחברות "חזיריות" שדואגות רק לשורת הרווח.
והאמת, הנתונים היבשים של דירוג מעלה 2025 שנחשפו הבוקר באמת מרשימים: החברות הגדולות במשק תרמו בשנה החולפת כמעט מיליארד שקל - קפיצה של 62% לעומת התקופה שלפני המלחמה. שיעור הנשים בדרגי הניהול עלה ל-44%, ובקרב ההנהלה הבכירה טיפס ל-37%. ברקע משבר כלכלי, מלחמה ומילואים - זו בהחלט תמונה שמחממת את הלב.
אבל אחרי 20 שנה, אי אפשר להתעלם מהויכוח הנוקב שמתחולל בכל העולם סביב מדדי Environmental, Social, and Governance או בראשי תיבות - ESG: האם זה באמת כלי שמשנה התנהגות, או סתם תעודת יושר נוצצת שנועדה לנקות את המצפון של החברות שמנופפות בו?
לא צריך ללכת מעבר לים בכדי להביא דוגמאות, מבט קצר ברשימת החברות שמככבות בראש הדירוג השנה יספיק כדי לזהות לא מעט שמות שעלו השנה לכותרות בנסיבות פחות מחמיאות.
בראש הדירוג, עם ציון "פלטינה פלוס" ו"טריפל איי" בשני המדדים שנבחנו, מככבים דווקא שלושה בנקים: בנק הפועלים, בנק מזרחי ובנק דיסקונט. בנקים שעמדו במרכז סערה ציבורית בשנתיים האחרונות וספגו לא מעט ביקורת על רווחי הענק שעשו מעליית הריבית, ועל כך שלא גלגלו מספיק את עליית הריבית לפיקדונות של הלקוחות.
חברה נוספת שעמדה במרכז סערה ציבורית אך קטפה "פלטינה" במדד היא אל על, שהואשמה לא אחת בחודשים האחרונים שהיא מנצל את כוחה המונופוליסטי בכדי להעלות מחירים. גם אינטל וקופת החולים כללית מתהדרים בדירוג "פלטינה", בזמן שהראשונה ספגה את השנה אולי הגרועה בתולדותיה, פיטרה עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם והמניה שלה התרסקה, בעוד השנייה נמצאת בימים אלו תחת ביקורת חריפה של משרד הבריאות עקב חשדות לאי סדרים בממשל התאגידי (שהוא כזכור ה-G ב-ESG).
ESG, בסוף, מודד את מה שמצטלם יפה בתקשורת: תרומות לעמותות, אחוזי נשים בהנהלה, מספר ימי התנדבות של העובדים. אבל מה עם ההתנהלות בשגרה מול הציבור? מה עם התחרותיות? מה עם אחריות תאגידית במקום שבו היא באמת משפיעה - בכיס של כולנו?
הדירוג של מעלה, במלאת לו שני עשורים ו-532 אחוזי תשואה מאז שהושק, שם את ישראל על המפה בעולם שאוהב לדבר על אחריות תאגידית. הכוונות טובות, והנתונים מעודדים, באמת. רוח ההתנדבות, השיקום אחרי המלחמה, הקפיצה בהיקף התרומות והיוזמות החברתיות - אלה לא רק קלישאות, זו תעודת חוסן אמיתית של מדינה שיודעת שבשעת צרה היא יכולה להישען גם על המגזר העסקי שלה.
השאלה היא מה קורה כשהכוונות האלה פוגשות את עולם העסקים האמיתי - עולם שבו הבורסה דורשת תוצאות ובעלי המניות רוצים דיבידנד ועדיף כמה שיותר שמן. בעולם כזה אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו ש-ESG הוא לא יעד - הוא כלי. ובלי ביקורת ציבורית, שקיפות אמיתית ומעקב אחרי מה שבאמת קורה בשטח - גם הצדיקומטר הכי יפה לא יחפה על ריבית של מעל עשרה אחוזים על המינוס.
התרעות פיקוד העורף