"רשומון” הוא שם למצב שגורמים שונים נותנים לו פרשנויות נבדלות ואפילו סותרות. “רשומון” היה שמו של סרט יפני משנת 1950 שתיאר עדויות ראייה סותרות לפשע קשה, ומאז הפך למושג מקובל באוצר המילים הבינלאומי – אומנם לא בדיוק “העובדות האלטרנטיביות” של הנשיא טראמפ, אבל הצגת עובדות באור תיאורטי או סובייקטיבי שונה. וגם פוליטי.
זה נמשך גם במהלך המלחמה עם איראן, ובעוד שפרשנים שונים חששו שהמלחמה תתפשט, הבורסה אותתה שהמלחמה תסתיים במהרה ושישראל תהיה בה המנצחת, הן צבאית והן כלכלית”. המאמר מסתכם בקביעה שכלכלת ישראל ממוקמת היום בין 30 הכלכלות המובילות בעולם ומזכיר גם את הסיבות הפוליטיות שהביאו מאז שנות ה־80 של המאה הקודמת לפריחתה הכלכלית של ישראל, דהיינו, ביטול המשק הסוציאליסטי שלה.
המאמר מוסיף ומפרט שישראל גם ידעה, בעזרת תקציבי מחקר ופיתוח גדולים ושימוש בידע הרב של מערכת הביטחון, להפוך חלק גדול מכלכלתה למבוססת על טכנולוגיה מתקדמת. כך היא נעשתה לאחת השחקניות המובילות בתחום זה בעולם. המאמר ממשיך ומציין שהתוצר הלאומי לנפש בישראל שולש מאז שנת 2000 ומתקרב לזה שקיים בארצות הברית.
זו בהחלט איננה דעת יחיד. אדרבה, היא משקפת את השקפתם של רבים, אולי הרוב, בקרב המומחים הכלכליים בתבל, כולל בחברות כ”אינבידיה” שהחליטה לאחרונה על השקעת ענק בישראל. מה שרבים מהגורמים הבינלאומיים האלה, לרבות סוכנויות הדירוג והבנקים, מציינים לטובה הוא היציבות הבסיסית של המשק הישראלי והאמון הבינלאומי בו. זאת, במידה רבה הודות לעצמאות בנק ישראל ולמדיניותו הפיסקלית – בניגוד, אגב, למה שמתרחש עכשיו בארצות הברית ובבנק הפדרלי שלה.
אז מדוע קיים הפער הזה, בין תמונת המשק הישראלי בעולם, וגם במציאות, ובין ההערכות השליליות בחלק לא קטן מהתקשורת הישראלית? קשה שלא להגיע למסקנה, שבדומה למה שקורה בתחומים לא מעטים אחרים, הדעות המובעות, כמו בסרט “רשומון”, מבטאות בעיקר הצגת עובדות באור מוטה פוליטית. אין זאת אומרת שאין בעיות אמיתיות, כיוקר המחיה המשתולל, תקציבי הביטחון הגואים, אי־היישום הנכון של תקציב החינוך הגדול, ולפעמים גם של תקציב הבריאות, המגזר הציבורי שעודנו גדול מדי, עודף הרגולציה ועם זאת הבירוקרטיה שאינה נעדרת תופעות של שחיתות.
התרעות פיקוד העורף